הישיבה בסוכה

מה המצווה בכלל

שני טעמים נאמרו לסוכה: זכר לענני הכבוד שסככו והגנו על ישראל במדבר, וזכר לסוכות ממש שישבו בהן. וכשיושב בסוכה צריך לכוון שזה זכר לענני הכבוד.

והנקודה שרבים מפספסים: כל רגע ורגע שאדם יושב בסוכה הוא מקיים מצוות עשה מן התורה, שנאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים". לא רק בזמן האכילה.

המצווה כוללת אכילה ושתייה, שינה, לימוד תורה, ושהייה כללית. הכלל הגדול הוא "תשבו כעין תדורו": כל שבעת הימים עושה אדם את סוכתו קבע ואת ביתו ארעי. ולכן יכניס לסוכה כלים נאים, בדיוק כפי שהיה נוהג בביתו.

מצווה שעיקר דירתו של אדם תהיה בסוכה במשך כל החג, וכן כל תשמישיו, לרבות לימוד תורתו.

מי חייב ומי פטור

הכלל: יש פטור קבוע - ילדים - ויש פטור זמני. כשמסתיימת סיבת הפטור, החיוב חוזר.

אישה שאוכלת, שותה, ישנה או שוהה בסוכה מקבלת שכר, ואשרי חלקה, אך לא תברך "לישב בסוכה" כפי שבעלה מברך.

האכילה

הלילה הראשון

בליל יום טוב הראשון יש מצוות עשה מן התורה לאכול כזית פת בסוכה. למדה הגמרא את הקשר בין אכילת המצה בליל פסח לאכילה בסוכה בלילה הראשון, ומכאן כמה דינים מקבילים:

מעיקר הדין אפשר לאכול את הלחם עם שאר האוכלים. והמחמירים אוכלים את הלחם לבדו, בלי תוספת, כמו בפסח. וצריך לבוא תאב לסעודה של הלילה הראשון.

עצה מעשית: מיד אחרי ברכת המוציא, טוב שכל אחד מהיושבים בסוכה יאכל תחילה כזית פת - כדי לא לשבוע משאר המאכלים ואז לשכוח לאכול את הפת.

ומכיוון שאכילת הפת בלילה הראשון היא מן התורה, מי ששכח לומר "יעלה ויבוא" בברכת המזון של הלילה הראשון - חייב לברך מחדש. בשאר ימי החג אינו צריך לחזור.

שאר הימים - הטבלה שפותרת הכול

בשאר ימי החג אין מצוות עשה לאכול בסוכה, אלא שאם הוא רוצה לאכול - חייב לאכול בסוכה. ויש אכילה שמחייבת סוכה ויש אכילה שפטורה, ויש אכילה שמחייבת סוכה אך לא ברכה.

והמחמיר על עצמו לאכול ולשתות כל דבר בסוכה - תבוא עליו ברכה. אך לא יברך "לישב בסוכה" אלא במקום שחייב.

סדר הברכה

בסעודת קבע שמברכים בה "לישב בסוכה": מברך בעמידה "ברוך אתה... לישב בסוכה", ואחר כך מתיישב ומברך "המוציא לחם מן הארץ".

ואם שכח לברך "לישב בסוכה" ובירך "המוציא" בלבד - כל זמן שהוא עוד אוכל או שותה, יכול לברך. ואם אינו רוצה לאכול עוד, לא יברך.

אפשר לברך "לישב בסוכה" כמה פעמים ביום, כמספר הסעודות שהוא סועד בסוכה.

מי שמסופק אם בירך - לא יברך, שספק ברכות להקל. אך טוב שיהרהר את הברכה בליבו.

ומי שאוכל סעודת קבע ואינו יכול לשבת מאיזו סיבה - אינו חייב לשבת ממש, שכוונת "לישב בסוכה" היא לשהות בסוכה.

נקודה שנשכחת: כשאוכל סעודת קבע שמברך בה, אסור לו לאכול ולשתות כלום מחוץ לסוכה באותה סעודה - אפילו לא מים.

ומי שאכל 27 גרם פת בלבד, שפטור מהברכה, ובתוך סעודתו החליט להוסיף עוד כזית פת או יותר - סעודתו הפכה מארעי לקבע, ולכן יברך "לישב בסוכה" בתוך הסעודה.

ילדים ואכילה

קטן מגיל חמש-שש חייבים לחנכו, ולכן יש להסביר לו וללמדו שלא לאכול מחוץ לסוכה.

ואסור לתת לילד בגיל הזה לאכול אכילת קבע מחוץ לסוכה, כגון לחם או מזונות יותר מכביצה, שהכלל הוא שאסור לתת לקטן איסור בידיים. וגם אישה, שאינה חייבת בסוכה בעצמה, לא תיתן לילד איסור בידיים.

אכילת ארעי מחוץ לסוכה - פת או מזונות פחות מכביצה, וכן אורז, בשר, ביצים, ירקות ופירות - מותרת לו.

ברית מילה בחג

נכון מאוד לעשות את הברית ואת הסעודה בסוכה. ואם נעשתה באולם - אסור לאכול שם אכילת קבע שמצריכה סוכה, אלא יאכל מאכלים שאינם מצריכים סוכה, כגון סלטים.

השינה

כאן יש חומרה שרבים אינם יודעים עליה: השינה בסוכה חמורה מן האכילה.

אכילת ארעי מחוץ לסוכה מותרת, אבל שינת ארעי מחוץ לסוכה אסורה. כלומר אפילו תנומה קצרה.

החייבים בשינה: גברים, וילדים שהגיעו לחינוך - טוב לחנכם, הכול לפי דעת הילד.

והפטורים: נשים, ילדים קטנים, ומי שמצטער או שיורד גשם.

ותשמיש המיטה: טוב שהאישה תישן עם בעלה בסוכה, במקום שאפשר ואין בעיה של צניעות. ויכול לשמש עם אשתו בסוכה בעת עונתה, ואין בזה שום ביזיון לקדושת הסוכה כלל, שהרי דרשו חכמים "תשבו כעין תדורו" - סוכתו של אדם בימי החג היא ביתו. ובמקום שקשה לאשתו לישון בסוכה, יישן הבעל לבדו.

מצטער - הפטור שרק בסוכה

במשנה נאמר "המצטער פטור מן הסוכה". ורבים שואלים: למה דווקא כאן יש פטור למי שמצטער, ואין פטור כזה במצה בפסח או בשאר מצוות.

והסבירו הצדיקים: כל מטרת הישיבה בסוכה היא כמו שכתוב בתורה "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל". המטרה היא שכל אב ישריש אצל בניו את האמונה שלא פסקה בעם ישראל מדור לדור. וכדי להשריש בלב הילדים את האמונה הפשוטה, על האב עצמו להיות שמח במצווה. וכשאדם מצטער במצווה מחמת החום או הקור, שוב אינו יכול להשריש את האמונה בלב בנו בשלמותה.

כלומר הפטור הזה אינו ויתור, אלא חלק מהמצווה עצמה.

מתי נחשבים מצטער

• זבובים או יתושים רבים שמטרידים.
• נחשים או עקרבים.
• ריח רע מאוד.
• חולה שאין בו סכנה, אפילו רק כאב ראש, שיניים או גב. וכל שכן חולה שיש בו סכנה.
• גשם, אפילו מועט.
• מזג אוויר קשה: רוח חזקה, חום כבד, קור כבד.
• כשצריך לעזור לאשתו עם הילדים בלילה - תינוק שבוכה, ילד חולה.
• כשאשתו מפחדת לישון לבד בבית - הבעל נחשב מצטער.
• קטן שהגיע לחינוך וקשה לו הקור. וכן היושב בסוכה בקור והוריו מודאגים ומצטערים שמא יתקרר - הרי הוא בכלל מצטער ופטור.

שלושה כללים שמאזנים את הפטור

הראשון: כשיורד גשם - המצטער פטור, ואסור לו להחמיר על עצמו ולהישאר. בשאר המקרים - פטור, אך מותר לו להחמיר ולהישאר.

השני: במזג אוויר של רוח וקור, ראוי לאדם להתלבש היטב ולהתכסות בשמיכה, בדיוק כפי שהיה מתכסה בביתו אילו היה לו קר. ולא ייפטר בקלות יתרה ממצוות סוכה החשובה.

השלישי: כשיוצא מהסוכה מתוך צער - לא ייצא ויבעט, אלא ייצא במיתון ובהכנעה.

ובכל המקרים, כשמסתיימת הסיבה - הלכו היתושים, נגמרו הכאבים, פסק הגשם, האישה אינה זקוקה לו - חייב לחזור לסוכה.

ירדו גשמים באמצע

באמצע האכילה: בלילה הראשון, אם נכנס לביתו לקדש ולאכול ואחר כך פסקו הגשמים - חייב לאכול כזית לחם בסוכה, שזו חובה מן התורה. בשאר הלילות, אם נכנס לביתו, אפילו לא התחיל את סעודתו - אין מחייבים אותו לחזור לסוכה עד שיסיים את הסעודה, אפילו אם הגשמים פסקו. והמחמיר לחזור מיד - תבוא עליו ברכה.

באמצע השינה: ירדו גשמים בלילה ונכנס לישון בבית - אינו צריך לחזור עד שיתקיימו שני תנאים: שיגיע הבוקר, ושיתעורר מעצמו בלי שיעירו אותו. ירדו גשמים ביום ונכנס לביתו - צריך לחזור בתנאי אחד: שיתעורר מעצמו, ומרגע שהתעורר, אם רוצה להמשיך לישון - חייב לישון בסוכה.

והמחמיר על עצמו לחזור לסוכה מיד כשפסקו הגשמים - תבוא עליו ברכה.

מה מותר ומה אסור לעשות בסוכה

אסור: שטיפת כלים וקערות, והחלפת חיתול לתינוק.

מותר: נטילת ידיים, ועישון.

חול המועד

הימים שבין הראשון לשביעי של סוכות הם חול המועד, ויש להם דינים משלהם.

• בגדים: ילבש בגדי חג.
• מתנות: יקנה לאשתו ולילדיו מתנות לחג.
• תפילין: אין מניחים בחול המועד.
• ירושלים: מצווה לעלות לירושלים, לישיבות ולכותל, אף בזמן הזה.

מלאכה

מלאכה שאינה לצורך המועד - אסורה מדברי חכמים, ויש אוסרים מן התורה. מלאכה לצורך המועד - מותרת.

וכל מלאכת "דבר האבד" מותרת גם כשאינה לצורך המועד: צורכי הרבים, דואר, בנקים, חנויות אוכל וכדומה.

ומי שחושש שאם ייקח חופשה בחול המועד יפטרו אותו מעבודתו - זה נחשב דבר האבד ומותר לו לעבוד.

הכלל: כל שיש בו הפסד או דבר האבד - מותר.

סחורה שאינה לצורך המועד אסורה, בין לקנות ובין למכור. ובדבר האבד מותר, כגון שהמחיר יעלה או שלא יימצא הדבר שוב בשוק.

ומי שנשברו לו משקפיים בחול המועד - יכול לתקנם אצל אופטומטריסט.

עוד דינים מעשיים

• תיקון רכב: אסור, אלא אם כן התיקון אינו מלאכת אומן.
• כתיבה: אסורה. וכתיבה לדבר האבד - כגון חידושי תורה שנתחדשו לו או ענייני עבודה - מותרת. ואסור להדפיס ספרים.
• תספורת וגילוח: מצווה להסתפר ולהתגלח לפני החג, ואסור להסתפר ולהתגלח בחול המועד. מותר לחתוך שערות שפם או אף שמפריעות לאכילה.
• כיבוס: אסור, אפילו לצורך המועד, אלא אם כן אין לו בגדים כלל והם צורך המועד. ולכן אם נגמרו כל הבגדים או הגרביים המכובסים ואין לו מה ללבוש - מותר לכבס.
• מותר: לשטוף את רצפת הבית, לצחצח נעליים, לגהץ, לגזוז ציפורניים, לנגן, להקליט ולצלם.
• חתונה: אין מתחתנים בחול המועד.

---

לשיעור על הלכות הסוכה - דפנות, סכך, מעמיד ונוי.

להושענא רבה ושמיני עצרת - סוף החג ומה שמיוחד בו.

לשאלות ותשובות - השאלות המעשיות שחוזרות בכל שנה.

המקורות המרכזיים לשיעור זה: הלכות סוכה של הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הלכות סוכה של הרב אליעזר מלמד, שולחן ערוך אורח חיים סימנים תרל"ט-תרס"ד, והלכות חול המועד.