יש שורה אחת ב"אורחות צדיקים" שהיא כל העמוד הזה בקיצור, והיא נכתבה לפני שש מאות שנה:
"הכעסן הוא כובד על בני ביתו, השומעים תמיד כעסו ותלונתו, וקרוב הדבר לו לבוא לידי תקלה, מפני שמטיל אימה יתירה."
אורחות צדיקים, שער הכעס
לא "הכעסן חוטא". הכעסן הוא כובד. הוא משקל שבני הבית נושאים על עצמם כל היום, גם כשהוא לא כועס באותו רגע, כי הם כל הזמן מחשבים מתי זה יבוא.
ושם באותו שער יש עוד שורה, שהיא המדויקת מכולן: "הכעסן אין לו חן בעיני הבריות... ואפילו אם יש בידו תורה ומעשים טובים - אין העולם למדים ממנו." אדם יכול להיות צודק לגמרי, ולאבד בדיוק את מה שרצה להשיג.
איך נמדד אדם
"בשלושה דברים ניכר האדם, האחד מהם - בכעסו. אם יתגבר כעסו על חכמתו ועושה עניינים בעת הכעס בלא הנהגת החכמה - בזה ניכר כעסו. ואם תתגבר חכמתו על כעסו, ולא ידבר ולא יעשה מעשה מחמת הכעס מה שלא היה עושה בלא הכעס - בזה ניכרת חכמתו."
עירובין סה, ב, בניסוח "אורחות צדיקים"
שימו לב מה המבחן, כי הוא נדיב בצורה מפתיעה. המבחן הוא לא "האם הרגשת כעס". המבחן הוא האם עשית, בגלל הכעס, משהו שלא היית עושה בלעדיו. הרגש מותר. הפעולה היא זו שנמדדת.
וזה בדיוק מה שהופך את העמוד הזה לכלי ולא למוסר השכל. אם המבחן הוא רק על הפעולה, אז כל מה שצריך הוא להרוויח את הזמן שבין הרגש לפעולה.
ומכאן אפשר לעלות שלב, ולטפל לא בהתפרצות אלא במה שמייצר אותה.
שיטת הקוסם
היצר מוצא באדם חולשה מסוימת, ותוקף אותו בנקודת התורפה הזאת פעם אחר פעם - כמו מתאגרף שמכה בנקודה הכי כואבת של יריבו, שוב ושוב. אבל הוא עושה זאת בכל פעם תחת סיפור כיסוי אחר.
אפשר לדמות את זה לקוסם של ילדים. לאמיתו של דבר הוא יודע רק טריק אחד, אך בעזרת הטריק היחיד הזה הוא בונה כמה וכמה קסמים. וכשילד פיקח קולט את הטריק ומגלה אותו לכולם בקולי קולות, באותו הרגע הקוסם לא יוכל לבצע יותר שום תרגיל.
המלחמה הזאת היא בדיוק אותו דבר. כל עוד אנחנו "ילדים תמימים", אנחנו רואים לפנינו הרבה דברים שמכעיסים אותנו ומקלקלים לנו את מצב הרוח. אך אם נדע שלמרבית הנושאים יש שורש אחד, ונבין מהו אותו שורש - ייעלמו לנו בבת אחת כל הבעיות האלה.
והוכחה לזה שאפשר לנצח: מה שקורה כשהסוד נחשף
את התרגיל הזה אני מעביר בסדנאות מכירות, ויצא לי להעביר אותו גם בכיתה של תלמידים בגיל היסודי.
הילד העצבני שלא ניתן להכעיסו
תרגיל ראשון. בוחרים את הילד הכי רגוע בכיתה ונותנים לו משימה בזמן קצוב מאוד. בשקט מבקשים מילד אחר לנסות להרגיז אותו. בדרך כלל לא לוקח זמן רב עד שהילד המרגיז מצליח להוציא את הילד הרגוע משלוותו.
תרגיל שני. בוחרים ילד עצבני באופיו. הפעם מגלים לו מראש שהילד השני עומד להיכנס, ושכל תפקידו הוא לנסות להרגיז אותו. הילד המרגיז אינו יודע שהסוד שלו גלוי. והפעם ניסיונות ההרגזה שלו דווקא מצחיקים את הילד ה"עצבני". אחרי כמה דקות מתחילים לראות את סימני העצבנות דווקא אצל הילד המרגיז.
מה ההבדל בין שני המצבים? רק אחד: במצב השני הילד ידע שעומדים להרגיז אותו. עצם הידיעה גרמה לו לקבל את ניסיונות ההרגזה בצחוק ובשלוות נפש.
את אותו דבר בדיוק אני מדגים גם בסדנה להכשרת אנשי מכירות: בפעם הראשונה "הלקוח העצבני" מצליח להוציא את המוכר משלוותו והם מתחילים לריב. בפעם השנייה, כשהמוכר יודע מראש שבעוד רגע יגיע לקוח שכל מטרתו להוציא אותו משלוותו, הוא נשאר רגוע לחלוטין, וכל הניסיונות נתקלים בחיוך ולעיתים בצחוק מתגלגל. אחרי כמה דקות "הלקוח העצבני" כבר לא יכול להמשיך במשחקו.
הערה אחת וחשובה: בכל שיטה יש סכנה, וההמלצה היא תמיד לברוח ממקום סכנה. כלומר עדיף שלא תעמיד את עצמך בניסיון. אך אם אתה יודע שאתה עומד להיקלע לניסיון בעל כורחך - למד את השיטה והתגונן.
ארבעה צעדים למצוא את השורש
ואיך זה נראה כשזה קורה באמת
חברת הסלולר, ביטוח לאומי והארנונה
באחד הימים התברר לי שחברת הטלפון הסלולרי גבתה מכרטיס האשראי שלי סכום גבוה בהרבה ממה שהייתי חייב. צלצלתי אליהם, ואחרי דקות של לחיצות על מקשים הגעתי לנציג - שהעביר אותי לנציג הבא, ואחרי המתנה ארוכה ביקש ממני הנציג שאסביר לו שוב את הבעיה. בסיום השיחה הוא אמר שהוא מעביר אותי לגורם המתאים, וניתק את הקו.
צלצלתי שוב, וכצפוי התהליך חזר על עצמו, עד שלבסוף הנציג המתאים אמר לי שהנושא יטופל. בחודש שלאחר מכן הדבר חזר על עצמו. הפעם כעסתי מאוד, וזאת הייתה הטעות שלי. היצר גילה את נקודת החולשה שלי והחל לתקוף.
באותו חודש קיבלתי מביטוח לאומי מכתב בנוגע לחוב ישן שהצטבר. וקיבלתי מעיריית פתח תקווה מכתב על חוב בארנונה בדירה שמעולם לא הייתה שלי. כל זאת בנוסף לחברת הסלולר, שגבתה ממני שוב סכום גבוה מדי.
לצערי, בתחילה לא ראיתי את הקשר בין המקרים, ובכל פעם כעסתי מאוד. עד שפניתי כהרגלי לבורא העולם וביקשתי את עזרתו. בכל פנייה כזאת חובה לעשות מיד את הצעד הראשון בעצמך, כדי להראות שאתה גם מתאמץ - אז ישבתי וניתחתי את המקרים, ובסייעתא דשמיא ראיתי את הקשר. בפעם הבאה שרציתי לכעוס החלטתי להתגבר. הייתי אז באמצע יום העבודה, סגרתי את הטלפון, ועד שעות הערב למדתי תורה.
יום לאחר מכן התחלתי לקבל טלפונים מהחברות האלה בזה אחר זה, וכולם הודיעו שצדקתי והכל חזר למקומו בשלום. התברר שלא רק שלא היה לי חוב בביטוח לאומי - אלא שהם היו חייבים לי כסף.
ומה עושים אחרי שכבר נפלנו
נפילה היא לא הסוף של הסיפור, והסיפור הבא הוא הוכחה לזה - והוא גם משעשע.
מי יצלצל לבקש סליחה?
דוד ודני הם שני שותפים בעסק מצליח. בדרך כלל חיו בשלום, ורק מפעם לפעם היו ביניהם תקריות קלות. יום אחד התפרצה ביניהם מריבה גדולה מהרגיל, והם הפסיקו לחלוטין לדבר. הנשים שלהם היו רגילות למריבות הקטנות ולכן לא התרגשו, ורק אחרי שה"ברוגז" נמשך מעל יום-יומיים הן הבינו שהפעם זה שונה.
כל מאמצי התיווך לא עזרו. כל אחד מהם התעקש שדווקא השני יפנה אליו בתחילה ויגיד שהוא רוצה להשלים. דוד אף הוסיף שבכל מחלוקת הוא תמיד זה שמבקש סליחה, והפעם הוא לא מוכן.
הימים חלפו והסכסוך נתן את אותותיו בעסק. לנשים נמאס מהמשחק הילדותי של הבעלים, והן פנו לרב. הרב ביקש שדוד ודני יתרמו סכום קטן לצדקה, ואחר כך בירך אותם שהנושא ייפתר במהרה. שניהם לא התנגדו לתת צדקה, כי שניהם היו כבר עייפים מהמצב - אך איש לא היה מוכן להיות הפונה הראשון.
ואז, דוד ישב בביתו בשעות הערב והחליט לשוחח בטלפון עם אמו. הוא חייג, ולפתע הוא שומע מבעד לאפרכסת קול מוכר ובלתי צפוי: "הלו!"
"דני?" שאל מופתע. "מה אתה עושה אצל אימא שלי?"
"אצל אימא שלך?" צעק דני. "אני יושב בבית ואתה צלצלת אלי."
"אני לא צלצלתי אליך. חייגתי לאימא שלי. הנה אני רואה את המספר שחייגתי על הצג," התעקש דוד.
כך נמשך הוויכוח, עד שדני אמר: "בסדר, בסדר. מה שתגיד. העיקר שאנחנו מדברים. סגרנו את הוויכוח?"
"בסדר," ענה דוד ונשם לרווחה. "אבל אתה צלצלת אלי."
"אם אתה רוצה לשקר לעצמך, זה מקובל עלי. אני צלצלתי אליך. העיקר שהשלמנו."
ואת פתרון התעלומה הביאה אשתו של דוד לרב, בצחוק גדול: "צלצלתי בטלפון הקווי ליוכבד כדי לחשוב איתה מה עושים עם שני העקשנים האלה. תוך כדי שאני ממתינה שהיא תענה, הנייד שלי מצלצל ועל הקו הייתה יוכבד. סגרתי את הקווי והמשכנו בנייד. ופתאום אני שומעת את בעלי בסלון מדבר עם דני, והם מתווכחים מי צלצל למי. הבנתי מיד מה קרה: תוך כדי שצלצלתי ליוכבד, בעלי הרים את הטלפון בחדר השני, לא הקשיב כלל לצליל החיוג, והתחיל לחייג לאמא שלו - בזמן שהטלפון כבר צלצל בבית של דני. לחיוג שלו לא הייתה שום משמעות. דני ענה, והם התחילו להתווכח מי חייג למי. מה רבו מעשיך ה'!"
והרב אמר: "אכן הבעלים שלכן הם יהודים יקרים, אנשי חסד. רואים שהקב"ה אוהב אותם - בשביל פתרון הסכסוך שלהם הוא יוצר מצב שישמח ויצחיק אחרים. זה אומר שהם לא מקפידים זה על זה בלבם. חבל שהם רק עם גאווה מיותרת."
ומה למדנו מזה? הצחוק יפה לבריאות. הקב"ה לא אוהב גאווה. ואם רבת או הסתכסכת עם מישהו - אל תקפיד עליו. עדיף שתסלח לו גם בגלוי, אך אם הגאווה שלך לא מאפשרת לך לעשות זאת, לפחות בתוך הלב סלח לו בצורה מלאה. אם בתוך הלב סולחים זה לזה, הקב"ה מוצא דרך לקרב את האנשים.
ובסוף, ארבעה סוגים של אנשים
"ארבע מידות בדעות: נוח לכעוס ונוח לרצות - יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס וקשה לרצות - יצא שכרו בהפסדו. נוח לכעוס וקשה לרצות - רשע. קשה לכעוס ונוח לרצות - חסיד."
אבות ה, יא
שימו לב שהמשנה לא מודדת רק כמה מהר אדם כועס. היא מודדת גם כמה מהר הוא מתרצה. אדם שקשה להכעיס אותו אבל אי אפשר לפייס אותו - שכרו יצא בהפסדו. מי שנוח לכעוס אבל גם נוח לרצות, לא איבד כלום.
וזה אומר שמי שיודע על עצמו שהוא מתפרץ, לא צריך להתייאש ולחכות עד שיהפוך לאדם אחר. יש לו דרך קצרה יותר: להיות מי שמתרצה מהר. בבית זה כמעט כל ההבדל.
מתוך הספרים "כוח האמונה" ו"לחיות תומר דבורה" לרב יעקב מאור. חזרה לכל הנושאים