ארבעת המינים

מה לוקחים, וכמה

ויש הפרש חשוב בין היום הראשון לשאר ימי החג. ביום הראשון המצווה מן התורה, ולכן צריך מינים כשרים לגמרי. בשאר הימים המצווה מדברי חכמים, ובדיעבד אפשר להשתמש גם במינים שיש בהם פסול מסוים - אך לא כל פסול.

ושימו לב במיוחד השנה: יום טוב הראשון חל בשבת, ואין נוטלים לולב בשבת. הנטילה הראשונה תהיה ביום ראשון בבוקר, וגם בה מברכים "שהחיינו".

אתרוג - "פרי עץ הדר"

מה מחפשים

• הצבע - עדיף קרוב יותר לצהוב מאשר לירוק.
• הצורה - כמו מגדל, רחב יותר למטה וצר יותר למעלה. אתרוג עגול פסול.
• הגודל - לפחות כביצה. פחות מזה פסול.
• הקליפה - לא מחוררת בשום מקום, לא רכה מדי, לא סדוקה, לא יבשה ולא מקולפת.
• הפיטם - אם האתרוג צמח עם פיטם, אסור שהפיטם יהיה שבור. אם מלכתחילה צמח בלי פיטם, הוא כשר.
• נקודה שחורה בחוטם - אפילו קטנטנה, פוסלת.

ואין צורך לבדוק את האתרוג בזכוכית מגדלת. הגדרת "נקודה שחורה" היא מה שנראה לעין רגילה ממרחק של כ-35 ס"מ, בלי להתעמק ובלי להתבונן.

מה פוסל באתרוג

• נקטם הפיטם.
• נקב בגודל איסר ומעלה - 19 מ"מ.
• סדק בקליפה העבה הלבנה.
• נקלף עד הקליפה הלבנה.
• התקלף מעט בחוטמו והמקום השחיר.
• נפל עוקץ האתרוג ונשאר שם חור.
• חזזית בחוטם האתרוג - ירוקת שבולטת פיזית מעל גוף האתרוג. אם אינה בולטת, כשר אך לא מהודר.
• נקודה שחורה בחוטם.
• יבש, מנומר, ערלה, גזול או שאול.

בכל אחד מהפסולים האלה יעשה שאלת חכם, מפני שיש הבדל בין היום הראשון לשאר הימים, ויש הבדל בין עיקר הדין למהדרין.

כשר אך לא מהודר

אלה מקרים שרבים נבהלים מהם בחינם:

• חריץ לאורך האתרוג.
• נשיכה או שקיעה - חתיכה שנראית שקועה פנימה.
• נקב קטן מאיסר שאינו מפולש.
• נקב מפולש לאורך.
• נקב מפולש בקליפה החיצונית בלבד. לאתרוג שלוש קליפות: הגליד העליון, הקליפה הירוקה, והקליפה הלבנה הבשרנית.
• נקב במקום הפיטם שרואים דרכו את הגרעינים.
• נקלף רק הגליד העליון ורואים את הקליפה הירוקה.
• התקלף בחוטמו והמקום נהיה חום - כשר בדיעבד. ואם נהיה שחור, פסול.
• אתרוג בלי עוקץ - פסול ליום הראשון וכשר לשאר הימים.

לולב - "כפות תמרים"

• העלה האמצעי בראש הלולב - התיומת - צריך להיות סגור ולא מפוצל, לפחות עד אמצעו.
• קצה הלולב לא יהיה חתוך.
• הלולב לא יהיה יבש, כלומר לא ירוק.
• עדיף שיהיה זקוף ככל האפשר.

ומה פוסל: נפרצו עליו כלומר נפתחו כלפי מטה, נחלקה רוב התיומת, עלים רק בצד אחד והשני חשוף, התייבש, נחלק העלה העליון לשניים עד השדרה, נעקם לאחד הצדדים. נעקם לאחוריו - כשר. נכפף בראש השדרה כלומר העלים כפופים - כשר.

הדס - "ענף עץ עבות"

כאן נמצא ההבדל שהכי קשה לראות, ולכן התמונות כאן חשובות יותר מכל הסבר.

להדס כשר יש "קן" - שלושה עלים שיוצאים מאותה נקודה בדיוק על הגבעול, באותו גובה. צריך שהדוגמה הזאת תחזור על עצמה לפחות על פני מחצית מאורך ההדס.

אם העלים כולם מכסים את כל הגבעול והקן חוזר לכל אורכו - מצווה מן המובחר. אם ברוב ההדס - כשר.

ומה פוסל בהדס: יבשו עליו, נשרו עליו עד שאין ברובו עלים, הדס מורכב. ואם יש בהדס כמין "ענבים" קטנים - אם הם ירוקים כשר, ואם הם שחורים או אדומים וברוב ההדס - פסול, אך אפשר להוריד אותם.

ערבה - "ערבי נחל"

• הגבעול - עדיף בצבע אדום.
• העלה - מלבני ומשוך כנחל, לא עגול.
• מסגרת העלה - חלקה או מחוספסת, לא משוננת.

ומה פוסל: יבשו רוב עליה, נקטם ראשה - כלומר העץ עצמו ולא העלים, נשרו רוב עליה.

הערבה מתייבשת מהר יותר מכולם. טוב להחליף אותה בחול המועד כל יום או יומיים.

הקשירה - לפי האר"י הקדוש

לספרדים, רצוי לקשור את ההדס והערבה ללולב מראש באמצעות סרט. וזה הסדר:

מניחים את הלולב על השולחן, מצד ימין צמוד ללולב מניחים הדס אחד וערבה אחת, וכן מצד שמאל, ועל הלולב מניחים את ההדס השלישי. וקושרים הכול יחד.

שבע נקודות שצריך לשים לב אליהן בזמן הקשירה

• להיזהר שלא לשבור את התיומת, הקצה העליון של הלולב, ושלא להפיל עלים.
• ההדסים יהיו קצת יותר גבוהים מהערבות. ההדס מסמל עיניים והערבה שפתיים. אמר הסטייפלר זצ"ל שאם יהיו באותו גובה יכול להזיק.
• הסוף העליון של הערבה הוא סוף הענף, ולא סוף העלים שמעליו.
• ההדסים והערבות יהיו לאורך עיקרו של הלולב, כלומר לפחות שלושה טפחים לאורך המקום שיש בו שדרה. ואם הורידם נמוך יותר ועדיין נשארו שלושה טפחים לאורך השדרה - מותר.
• מעל ההדס יישאר טפח - גובה אגרוף - מעיקר הלולב, מן השדרה, פנוי. ואם אין, אינו מעכב, אלא שהוא פחות מהודר.
• אוגדים בקשר מעל קשר: קושרים קשר רגיל ומעליו עוד אחד.
• צריך לאגוד את ארבעת המינים לפני יום טוב. ואם שכח, יאגוד ביום טוב עצמו.

ואחרי הנענועים, רצוי לעטוף את החלק של ההדסים והערבות ולהכניס הכול לנרתיק. ואסור להניח לולב שההדסים והערבות אגודים בו בתוך אגרטל עם מים במשך עשרים וארבע שעות.

הברכה - שלב אחר שלב

נוטלים את הלולב ביד ימין.

מחזיקים ביד שמאל את האתרוג הפוך, עם החלק שמתחבר לעץ כלפי מעלה. הטעם פשוט: אם נרים את האתרוג בצורה ישרה, כבר קיימנו את המצווה ולא נוכל לברך עליה. אפשר גם להרים את האתרוג רק אחרי הברכה.

מברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב".

ביום הראשון שבו נוטלים מוסיפים גם: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". בשאר הימים מברכים רק "על נטילת לולב".

אחרי הברכה מיישרים את האתרוג ומצמידים אותו ללולב. יש להצמיד אותו לחלק של הלולב שקרוב למקום שאנחנו מחזיקים, ולא גבוה על הלולב.

כל זמן שהלולב בידינו, השדרה - החלק הירוק שבאמצע - צריכה להיות פונה לכיוון הגוף שלנו.

וגם מי שאינו הולך לבית הכנסת ינענע את ארבעת המינים בסוכה.

הערה מעשית לבית הכנסת

בזמן הנענועים וההקפות, יש להשתדל שהאתרוג והלולב יהיו צמודים ביד ימין והסידור ביד שמאל, ולא להחזיק את האתרוג והסידור יחד ביד שמאל. זו המלצת הבן איש חי, ואף שזה קשה, שווה להתאמן על כך.

הנענועים

סדר הנענועים לפי שיטת האר"י ז"ל:

לכל כיוון שלושה נענועים. מחזיקים את ארבעת המינים כנגד הלב בצורה זקופה, מרחיקים מהלב ומיישרים את הזרועות כלפי חוץ, ומחזירים אל הלב. הלולב נשאר ישר ולאותו הכיוון, רק היד נעה קדימה ואחורה.

ובכל פעם שמגיעים לשם הוי"ה - עוצרים ולא מנענעים.

מתי מנענעים

פעם אחת אחרי הברכה, ואחר כך בתוך אמירת ההלל. ואלה הפסוקים:

כדאי להתאמן בנענועים לפני החג, עד ששולטים בסדר בעל פה. אחרת מגיעים להלל ומתבלבלים.

למה מנענעים

אמרו בגמרא: "מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמיים והארץ שלו". כלומר הכול רומז לקדוש ברוך הוא שברא הכול ואין עוד מלבדו. אנחנו מנענעים לשמו בלבד.

וטעם נוסף שמביאה הגמרא: "כדי לעצור רוחות רעות, כדי לעצור טללים רעים". בחג הזה העולם נידון על המים, וכל אחד מארבעת המינים קשור למים וצריך הרבה מים לגידולו.

ארבעת המינים ומה שהם מסמלים

מעבר לחלוקה המוכרת לפי טעם וריח, ארבעת המינים מרמזים גם לאיברים באדם, וזו הדרכה שלמה:

האתרוג דומה ללב. הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב - רחמנא ליבא בעי. הרצון הפנימי של הלב הוא המעלה הגבוהה ביותר בעבודת ה'. מעומקא דליבא. ולכן האתרוג צריך להיות נקי - "אתרוג דא הוא ליבא" כלשון הזוהר. זה הזמן להתפלל על לב טהור ונקי.

הלולב דומה לעמוד השדרה. על האדם להקדיש את כל גופו לעבודת הבורא, להיות אדם ישר, ללכת בקו ישר לכיוון התורה ולא לחפש דרכים עקלקלות וקיצורי דרך שבסוף מתגלים כדרך ארוכה פי כמה.

ההדס דומה לעיניים. "טוב עין הוא יבורך" - בלי עין רעה ובלי עין צרה.

הערבה דומה לשפתיים. הפה הוא מקור הכוח של עם ישראל. בסוכה צריך להיזהר מדיבורים בטלים, ולהיפך - לעסוק בקודש ולבקש בקשות.

ורמז לשבעת האושפיזין

בארבעת המינים יש שבעה חלקים, כנגד שבעת האושפיזין:

כלומר כשנוטלים את ארבעת המינים ביד, צריך לכוון לשבעת האושפיזין הקדושים.

ויש כאן נקודה יפה: מברכים "על נטילת לולב" ולא "על נטילת אתרוג", למרות שהאתרוג חשוב יותר מהלולב. מפני שהלולב הוא זה שעליו קושרים את כל השאר - הוא מה שמאפשר את האחדות. וה' רוצה אחדות.

הלולב והאתרוג - שני רעיונות

המילה "לו-לב" מבטאת תכונה יוצאת דופן של עץ הדקל. לדקל יש גזע מרכזי אחד, לב העץ, ורק ממנו צומחים כל העלים. בכל שאר העצים הגזע מוסיף טבעות בכל שנה, ומכל טבעת יוצאים עוד ענפים. בלולב אין ענפים - יש רק גזע מרכזי.

מכאן שתי תכונות: הדקל צומח רק לגובה ולא לרוחב, ואם נפגע ליבו החי הוא אינו יכול לתקן ולהמשיך לחיות. וכך אמרו חכמים: "מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמיים". ובעל הטורים כתב ש"לולב" בגימטרייה "חיים", ולכן לולב יבש פסול - שרק עצים חיים כשרים.

והאתרוג - לדעת רבי אבא דעכו, עץ הדעת אתרוג היה, שנאמר "ותרא האישה כי טוב העץ", ועץ האתרוג הוא האילן היחיד שעצו נאכל כפריו. בבריאת העולם ציווה ה' על האדמה שתוציא אילנות שטעם עצם יהיה כטעם פריים, והאדמה חטאה והצמיחה עצים שרק לפירותיהם יש טעם.

והסביר הרב קוק: הפרי מבטא את המטרה, והעץ את הדרך אליה. בעולמנו אנחנו מתלהבים רק כשמגיעים לפסגה, ורואים בדרך טרדה. יוצא דופן הוא האתרוג, שמשמר את השמחה גם בעת העמל ולא רק בעת ההישג. באתרוג נהנים גם מטעם העץ, שהוא המסלול, ולא רק מהתוצאה.

ומכאן המנהג להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר ומהודר לסוכות. מי שמתפלל על האתרוג כבר בזמן ראשית הצמיחה, יידע לשמוח על טעם העץ.

---

לשיעור על הלכות הסוכה - דפנות, סכך, מעמיד ונוי.

לשיעור על שבעת האושפיזין - מי הם ומה כל אחד מביא איתו לסוכה.

לשאלות ותשובות - השאלות המעשיות שחוזרות בכל שנה.

המקורות המרכזיים לשיעור זה: הלכות סוכה של הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שולחן ערוך אורח חיים סימנים תרמ"ה-תרנ"א, ספר התודעה, בן איש חי, ודברי הרב קוק באורות התשובה. התמונות מתוך חומרי הדרכה לבדיקת ארבעת המינים.