הפסיקות שמובאות כאן נלקחו מפוסקים שונים, וייתכנו הבדלים ביניהם. מי שמסתפק בדבר מעשי, יעשה שאלת רב.
מצווה על כל אדם לעסוק בעצמו בבניית הסוכה ובהנחת הסכך, גם אם הוא אדם מכובד. זה כבודו, שהוא עוסק במצווה בידיו. מי שאינו יכול לבנות בעצמו, ימנה שליח לשם כך.
מן הראוי היה לברך "שהחיינו" על עשיית הסוכה, אלא שאנו סומכים על ברכת "שהחיינו" שאומרים בקידוש. וטוב לומר "לשם ייחוד" לפני הנחת הסכך.
אף על פי שיוצאים ידי חובה בסוכה שאולה, מצווה על כל אדם להשתדל לעשות סוכה משלו. ואמרו חכמים: מי שעושה סוכה, הקדוש ברוך הוא מסכך עליו בעולם הבא.
ועוד אמרו: מי שזהיר במצוות סוכה לעשותה כתיקונה, מובטח לו שלא תהיה מריבה בתוך ביתו כל אותה שנה.
יבחר מקום נקי. לא יעמיד אותה ליד פח אשפה או במקום שיש בו ריח רע, שהרי אי אפשר לאכול, לישון ולברך במקום כזה. ויש אומרים שסוכה כזאת אינה כשרה כלל.
הסוכה צריכה לעמוד במקום השייך לו, או במקום שיש לו רשות להעמידה בו. ובדיעבד, אם העמיד ברשות הרבים או במקום שאינו שלו, הסוכה כשרה, מפני שקרקע אינה נגזלת.
הסוכה חייבת להיות תחת כיפת השמיים בלבד. לא תחת מרפסת, לא תחת גג, ולא תחת עץ.
סוכה שנבנתה על טנדר, על רכב או על ספינה כשרה, ואפשר לברך בה "לישב בסוכה" גם בשעה שהיא נוסעת. ובלבד שהדפנות והסכך יעמדו ברוח מצויה.
ויזהר שלא לבנות את הסוכה מתחת לחבלי כביסה, שמא יתלו בהם כביסה ותיפסל. ואם אין ברירה, בשעה שיש כביסה על החבלים לא ישב תחתיהם לאכול ולישון. כשהכביסה מוסרת, הסוכה חוזרת לכשרותה. בחבלים לבדם אין איסור.
שטח מינימלי: שבעה טפחים על שבעה טפחים - 56 על 56 ס"מ, ולדעת החזון איש 70 על 70 ס"מ.
גובה מינימלי: עשרה טפחים - 80 ס"מ, ולדעת החזון איש מטר.
גובה מרבי: עשרים אמה - 9.6 מטר. סוכה גבוהה מזה פסולה.
שימו לב שזה שטח מרובע, לא סתם שטח. סוכה ברוחב 40 ס"מ ובאורך מטר אינה כשרה, למרות ששטחה הכולל גדול יותר, מפני שאי אפשר לגור בה. בבתים משותפים יש מרפסות צרות וארוכות, וצריך להקפיד שגם הרוחב וגם האורך יהיו לפחות 56 ס"מ.
אגב המידות: טפח הוא מידת אורך תלמודית, ונחלקו הפוסקים בשיעורו. יש אומרים 8 ס"מ ויש אומרים 10 ס"מ. כל המספרים כאן לפי עיקר הדין, והמחמירים ילכו לפי החשבון הגדול.
בכל סוכה צריכות להיות לפחות שלוש דפנות וסכך. את הדפנות אפשר לעשות מכל דבר שעומד ברוח מצויה ואינו מתנדנד: כותל, אבנים, מעקה ברזל, עצים, פלסטיק. גם דבר שמקבל טומאה כשר לדופן, שרק הסכך צריך להיות מדבר שאינו מקבל טומאה.
אפשר לעשות דופן ממשטח פלסטיק שקוף, ואף על פי שאינו מגן מהשמש, כיוון שהוא גודר את הסוכה הרי הוא מחיצה כשרה. וכן אפשר לעשות דופן מגדר רשת, כל זמן שאין בה חורים ברוחב שלושה טפחים.
אלא שלכתחילה ראוי לבנות סוכה שיהיה נעים לשבת בתוכה, ולכן טוב שהמחיצה תגן גם מפני השמש והרוח. ויש אומרים שראוי לבנות את הדפנות מעצים ולהניח אותן כדרך גדילתן, ואף שאין כך הלכה, מי שעושה כן תבוא עליו ברכה.
זו הנקודה המעשית החשובה ביותר בדפנות, מפני שרוב הסוכות היום הן מסגרת ברזל ויריעות בד.
אם היריעות רפויות והרוח מנידה אותן, אין הסוכה נחשבת דירה. יש פוסקים שכתבו במפורש שדופן כזאת פסולה, ושהמברך בה "לישב בסוכה" מברך ברכה לבטלה. זה מצוי מאוד היום, וראוי להודיע על כך.
ויש מקילים ואומרים שאם קשר את היריעות היטב מכל צדדיהן עד שברור שהרוח לא תנתק אותן, הסוכה כשרה ואפשר לברך עליה.
הפתרון שמרצה את הכל: לקבוע בדפנות מוטות או חוטים אופקיים מתוחים היטב, במרחק של פחות משלושה טפחים - פחות מ-24 ס"מ - זה מזה, עד לגובה של עשרה טפחים - 80 ס"מ, ולמחמירים 100 ס"מ. פחות משלושה טפחים נחשב "לבוד", כלומר רואים את החלל כאילו הוא סגור, ונוצרת דופן שאינה נעה ברוח.
אלה אותם חוטים ירוקים שקושרים מסביב לסוכה, אחד מעל השני. הם אלה שמכשירים את הסוכה. רק צריך לבדוק שהם מתוחים מאוד ושהמרווח בין חוט לחוט קטן מ-24 ס"מ.
ומי שאין לו די קרשים לדפנות, מוטב שיעשה שלוש דפנות שלמות מאשר ארבע דפנות שאינן שלמות.
הדפנות צריכות להתחיל לכתחילה מהקרקע. אם הן מתחילות עד 23 ס"מ מעל הקרקע - הסוכה כשרה בדין לבוד. אם הרווח מהקרקע הוא 24 ס"מ או יותר - הסוכה פסולה.
וראוי להצמיד את הדפנות לקרקע, גם כדי שלא ייכנסו חתולים ויפריעו לאכילה ולשינה.
מצד שני, אין צורך שהדפנות יגיעו עד הסכך. די בגובה של עשרה טפחים, ואז אומרים "גוד אסיק מחיצתא" - העלה את המחיצה למעלה - ורואים כאילו היא ממשיכה עד הסכך. אבל צריך שהסכך יהיה מכוון כנגד הדפנות: אם הסכך רחוק מהדופן פחות משלושה טפחים, הסוכה כשרה. יותר משלושה טפחים, פסולה.
אם יש סכך פסול בין הסכך הכשר לאחת הדפנות, רואים את הסכך הפסול כאילו הוא המשך הדופן, והסוכה כשרה. זה נקרא "דופן עקומה".
שני תנאים: שיהיה סכך כשר בכמות מספקת לידו, ושרוחב הסכך הפסול יהיה פחות מארבע אמות - 192 ס"מ. ובכל מקרה, אי אפשר לשבת תחת הסכך הפסול עצמו.
אם נפגם אפילו תנאי אחד, הסכך פסול.
הטוב ביותר לסכך בענפי אילנות או בקנים, ויקפיד שהקנים והענפים לא יהיו קשורים יחד.
צריך להניח סכך עד שתהיה "צילתה מרובה מחמתה" - יותר צל מאשר שמש. אם החמה מרובה מהצל, הסוכה פסולה מן התורה. ואם למעלה בסכך שניהם שווים, גם כן פסולה, מפני שעל הקרקע החמה תהיה מרובה.
לכן צריך להיזהר ולהניח הרבה סכך, כך שגם אחרי שהענפים יתייבשו ויצטמצמו, עדיין הצל יהיה מרובה.
ובסוכה שרובה צילתה מרובה מחמתה, מותר לשבת גם במיעוט שבו החמה מרובה, מפני שהוא בטל ברוב.
צריך להיזהר שלא יהיה במקום אחד חלל אוויר של שלושה טפחים. ולכתחילה טוב שיהיה מעט אוויר בין הסכך כדי שייראו הכוכבים. ואם הסכך צפוף כל כך שאפילו גשם אינו חודר - הסכך כשר בדיעבד, וטוב למעט ממנו מעט.
והמנהג שלא לסכך בנסרים גם כשרוחבם פחות מארבעה טפחים, מפני שהסכך צריך להיות ארעי כך שגשמים יחדרו בעדו. אבל נסרים שרוחבם פחות מטפח - 8 ס"מ - ודאי כשרים, שאין רגילים לבנות בהם תקרה. וקל וחומר ה"פלפונים", הנסרים הדקים. והרוצה לצבוע אותם בירוק רשאי, שאין הצבע פוסל.
לא יקטוף ענפים לסכך בלי רשות מבעל הבית, גם אם הוא משער בדעתו שבעל הבית היה מרשה לו.
אסור לסכך בענפים שנקצצו מאילנות השייכים לעירייה, לקרן הקיימת, למנהל מקרקעי ישראל או לשטח של מושב. מי שסיכך בהם ונזכר בליל סוכות שלא קיבל רשות, יחליט בדעתו לשלם לבעלי העצים את מחיר הסכך, ואז מותר לו לשבת בסוכה. ויש אומרים שלא יברך "לישב בסוכה".
ואם שילם, אפילו אחרי שלקח, או שהסכים עם בעל העצים לשלם לו אחרי סוכות - יכול לשבת ולברך.
כאן יש מחלוקת ברורה בין הפוסקים, וכדאי להכיר את שני הצדדים.
יש מחמירים ואומרים שאין ראוי לסכך ב"סכך לנצח" אלא בענפי אילנות, משום שחלק מהסוגים עלולים להיות פסולים - שמא הקרש היה כלי שמקבל טומאה, והחוטים שמחזיקים אותו פסולים, ועוד יש לחוש ל"גזירת תקרה". והביאו ראיה מהרמב"ם, שגזרו חכמים שלא לסכך באניצי פשתן "מפני שנשתנית צורתו וכאילו אינו מגידולי קרקע".
ויש מכשירים לכתחילה, וזה הטעם: האיסור להעמיד את הסכך בדבר פסול הוא דווקא כשהפסול הוא מן התורה, כדי שלא יטעו ויסככו בו עצמו. אבל חוטי כותנה, קנבוס ואף פשתן פסולים לסכך מדברי חכמים בלבד, ואין גוזרים גזרה לגזרה - ולכן מותר לקשור בהם את המחצלאות.
למעשה, מי שמתארח אצל אנשים שסיככו ב"סכך לנצח" יכול לאכול אצלם ולסמוך על המקילים.
נחלקו חכמים ורבי יהודה אם מותר להעמיד את הסכך על דבר שמקבל טומאה. חכמים מתירים, שרק הסכך עצמו צריך להיות כשר ולא המעמיד שלו. ורבי יהודה אוסר, שמא יטעו ויסככו בו ממש.
להלכה: לכתחילה טוב להיזהר שלא להעמיד את הסכך על דבר שמקבל טומאה. בדיעבד, אם העמיד - הסוכה כשרה ומברכים עליה.
דוגמאות למעמיד שמקבל טומאה: הנחת הסכך ישירות על מוטות הברזל של מסגרת הסוכה, או קשירת הסכך באזיקונים.
מה עושים בפועל: מניחים קורות עץ לרוחב מוטות הברזל, ועליהן את הסכך. זה פותר את הבעיה.
ויש כאן פטנט הלכתי שכדאי להכיר - "מעמיד דמעמיד". להעמיד את המעמיד בדבר שמקבל טומאה מותר לכתחילה. כלומר: להניח על מסגרת המתכת קורת עץ ולחבר אותה באזיקון או במסמר, ועל העץ להניח את הסכך - מותר לכתחילה, שהאזיקון מעמיד את המעמיד. וכן להניח עץ מתחת לסכך, עליו את הסכך, ועל הסכך עץ נוסף, ולקשור את שני העצים באזיקון.
אם גם בלי הקשירה הסכך עומד ברוח מצויה, וכל מטרת הקשירה היא להחזיק אותו ברוחות חזקות שאינן מצויות - מותר לקשור, שאין זה נחשב מעמיד.
ואם הקשירה נועדה להחזיק את הסכך ברוח מצויה, לכתחילה יניח עליו קרשים כבדים, או ישתמש בחבלים הכשרים לסכך - סיבים מהצומח שלא עברו עיבוד. ואם אינו יכול, יקשור בחבלים פסולים ויסמוך על רוב הפוסקים.
ואין להניח על הסכך דבר שמקבל טומאה כדי שלא יעוף.
סוכה שעשויה תחת אילן פסולה. אם יש רק מעט ענפים מעליה, אפשר לעשות אחד משניים: להניח סכך רב כל כך שגם אם ייפסל החלק שכנגד ענפי האילן יישאר די סכך כשר, או לערבב את ענפי האילן עם הסכך כך שיתבטלו ברוב. ובשני המקרים ראוי לעשות שאלת חכם.
ואם קצץ את ענפי האילן והם נשארו מונחים על הסוכה, אין הם נחשבים סכך כשר גם שהם מנותקים, שנאמר "חג הסוכות תעשה לך" ודרשו חכמים "תעשה ולא מן העשוי". לכן צריך להגביה כל ענף ולהניחו מחדש לשם סוכה.
אם הפרגולה חמתה מרובה מצילתה, כלומר יש בין עץ לעץ רווח כמלוא רוחב העץ או יותר, אפשר להניח ביניהם סכך ירוק רגיל והסוכה כשרה - וזה נכון גם כשהפרגולה מחוברת לקרקע במסמרים.
אם הרווח בין עץ לעץ קטן מרוחב העץ, יסיר עץ אחד מבין כל שניים ויסכך ביניהם.
פרגולה שבנויה באלכסון, כדי שיהיה צל כל השנה, ואם מסתכלים ממטה למעלה לא רואים את השמיים או רואים פחות ממחצית שטח הסכך - יעשה שאלת חכם.
פרגולה שהיו עליה רעפים או ברזנט והסירם, כשרה, שהמעשה ברעפים נחשב כאילו עשה מעשה בעצים עצמם. אבל אם מלכתחילה הגג היה כך בלי רעפים - צריך לעשות מעשה בעצים, ואם לא עשה, הסכך פסול.
וכן מותר להתקין מעל הסוכה גגון שאפשר לפרוש בשעת גשם ולהרים אחריו. בשעה שהגגון פרוש הסוכה פסולה, וכשמסירים אותו היא חוזרת לכשרותה. רק צריך להקפיד שבשעת בניית הסוכה הגגון יהיה מקופל על צידו ולא יחצוץ בין הסכך לשמיים.
לכתחילה בונים קודם את הדפנות ורק אחר כך מניחים את הסכך, שהרי עיקר הסוכה הוא הסכך. מי שהניח סכך לפני הדפנות - יש מתירים ויש אוסרים, ולכן יגביה כל ענף ויחזור ויניחנו לשם סוכה. זה נעשה בערב חג או בחול המועד, לא ביום טוב.
ומי שנזכר ביום טוב עצמו ששם את הסכך לפני הדפנות - יש אומרים שיאכל אצל שכנו, ויש אומרים שמותר לאכול בסוכתו אך לא יברך "לישב בסוכה".
ואם סיכך כראוי ואחר כך נפלו הדפנות, מעמיד אותן מחדש ואין צריך להגביה את הסכך.
ילדים - מותר ואפילו לכתחילה. נשים - מותר ואפילו לכתחילה. גוי שבנה סמוך לחג - הסוכה כשרה, ועדיף שיהודי יחדש בה דבר. ולכתחילה ראוי להחמיר שלא קטן ולא גוי יניחו את הסכך.
נבנתה בתוך שלושים יום לחג: מן הסתם נבנתה לשם החג, וכשרה.
נבנתה לפני שלושים יום, סתם: יחדש בה דבר לפני החג, וכשרה.
נבנתה לפני שלושים יום לשם מצוות סוכה: כשרה, ולמצווה מן המובחר יחדש בה דבר.
מה נחשב חידוש? שינענע מעט מהסכך, אפילו רק בגודל 10 על 10 ס"מ. ואם נענע את הסכך לכל אורך הסוכה או לכל רוחבה, אפילו ברוחב כלשהו - די בכך.
וכל זה נאמר בסכך שנעשה לשם צל. בדפנות ישנות אין שום חשש.
סוכה שבנויה לשם סוכות ויש עליה סכך קבוע, ומשתמשים בה כל השנה - מעיקר הדין אינו צריך לחדש בה כלום, ויש מחמירים לחדש משהו, וטוב לעשות כן.
על הפסוק "זה אלי ואנוהו" אמרו חכמים: "התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה". ומכאן נהגו בישראל לקשט את הסוכה. כל המרבה בזה הרי זה משובח, גברים ונשים כאחד.
מותר לתלות בסוכה תמונות של גדולי ישראל.
ואסור לחקוק את הפסוק "בסוכות תשבו" או פסוקים אחרים על דלעת וכיוצא בה לנוי, מחשש שיבוא הפסוק לידי ביזיון.
נוי שתלוי בדפנות - כשר בכל אופן, בכל גודל ובכל מקום.
נוי שתלוי בתקרה תלוי בשני דברים: מה גודלו, וכמה הוא מרוחק מהסכך.
נוי קטן מארבעה טפחים - פחות מ-32 ס"מ - בטל לסכך בכל מקרה, הסוכה כשרה ומותר לאכול ולישון תחתיו.
נוי גדול מארבעה טפחים שתלוי בתוך 32 ס"מ מהסכך - בטל לסכך, הסוכה כשרה ומותר לאכול ולישון תחתיו.
נוי גדול מארבעה טפחים שיורד יותר מ-32 ס"מ מהסכך - אינו בטל לסכך. הסוכה כשרה, אך אסור לאכול ולישון תחתיו.
מכאן שהשרשראות שתולים בסוכה - גם אם הן יורדות מעבר ל-32 ס"מ, הסוכה כשרה ומותר לשבת תחתיהן, שהרי אין ברוחבן 32 ס"מ. ולכתחילה טוב לתלות אותן בתוך 32 ס"מ מהסכך.
ומנורה או כל דבר שיש בו סכנה - ירחיק מהסכך, ולא יאכל ולא יישן תחתיו.
הסוכה כולה מצווה אחת גדולה, ולכן חלה קדושה על עצי הסכך, על עצי הדפנות, על הנוי ועל הפירות התלויים בה. אסור להשתמש בהם כל ימי החג, ואפילו נפלו מעצמם - אסורים. ואפילו ליטול קיסם מעצי הסוכה לחצוץ בו שיניים אסור.
בעצי הסכך והדפנות לא מועיל שום תנאי. בקישוטים כן.
התנאי: לפני כניסת החג, ולפני השקיעה של ערב סוכות, אומר: "אני מתנה עליהם לאוכלם וליהנות מהם בכל עת שאחפוץ, אף בימי החג". ונוסח אחר: "איני בודל מהם כל בין השמשות". ואז מותר לו להשתמש בקישוטים שנפלו. וטוב שלא לסמוך על התנאי הזה ולא לקחת מהקישוטים לצורך חול לכתחילה.
טוב לתלות את הקישוטים במקום גבוה, שלא ייקחו מהם הילדים הקטנים.
אם נפל נוי הסוכה, מותר להעבירו מהסכך לדפנות ולהיפך. פירות או פרחים שתלה בסוכה - מותר להריח בהם, שאין זה נחשב שימוש.
ומותר להוריד את סדיני הסוכה בשעה שיורד גשם כדי שלא יתקלקלו, שדעת רוב בני אדם ששמים אותם על דעת כן. ומכל מקום טוב להתנות עליהם לפני החג. ואם הסדינים מחוברים בנעצים - אסור להורידם ביום טוב.
מזוזה: הסוכה היא דירת ארעי ופטורה מן המזוזה. אבל מרפסת שמשתמשים בה כל השנה חייבת במזוזה, וגם כשבונים בה סוכה לא נפטרה מחובתה - ולכן לא צריך לקבוע את המזוזה מחדש אחרי החג. ואם הייתה למרפסת תקרה והסיר אותה כדי לבנות סוכה, טוב להוריד את המזוזה ולקבוע אותה מחדש אחרי שמחזיר את התקרה, ולא יברך.
סוכה שנפלה: אפשר לתקן אותה או לבנות אותה מחדש בחול המועד. וכן מי שלא הספיק לבנות סוכה, ואפילו פשע במזיד ולא הכין - יכול לבנות בחול המועד.
מה קודם למה: מי שאין לו כסף לכל המצוות - תפילין קודמים למזוזה, ושניהם קודמים לסוכה. וסוכה קודמת ללולב, אלא אם כן הוא יכול לשבת בסוכת חברו.
כשמפרקים אחרי החג: לא ידרוך על העצים ולא ישתמש בהם לדבר מגונה, שהם תשמישי מצווה כמו ציצית. ויש נוהגים להשתמש בעצי הסוכה לאפיית מצות או להגעלת כלים בערב פסח. ואפילו את העלים שהיו סכך, כשרוצים לזרוק אותם - לא לדרוך עליהם, אלא להניחם בערמה בצד המדרכה באופן שכמה שפחות יבזו אותם.
לשיעור על ארבעת המינים - בחירה, קשירה, ברכה ונענועים, עם תמונות.
לשיעור על הישיבה בסוכה - אכילה, שינה, מצטער, מי חייב ומי פטור.
לשאלות ותשובות - השאלות המעשיות שחוזרות בכל שנה.
המקורות המרכזיים לשיעור זה: הלכות סוכה של הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הלכות סוכה של הרב אליעזר מלמד, ושולחן ערוך אורח חיים סימנים תרכ"ה-תרמ"ד עם נושאי כליו.
אין תשלום, אין הרשמה ואין חסימות. מי שרוצה להחזיק את העבודה הזאת, מוזמן לקחת חלק.
לתרומה