הפסיקות שמובאות כאן נלקחו מפוסקים שונים, וייתכנו הבדלים ביניהם. מי שמסתפק בדבר מעשי, יעשה שאלת רב.
בניית הסוכה · שאלות 1 עד 8
הסכך · שאלות 9 עד 16
נוי ומוקצה · שאלות 17 עד 20
אכילה וברכה · שאלות 21 עד 28
שינה, מצטער וגשם · שאלות 29 עד 34
ארבעת המינים · שאלות 35 עד 42
חול המועד וסוף החג · שאלות 43 עד 46
תלוי אם היריעות זזות ברוח, וזו הנקודה שהכי נכשלים בה.
אם היריעות רפויות והרוח מנידה אותן, אין הסוכה נחשבת דירה. יש פוסקים שכתבו במפורש שדופן כזאת פסולה, ושהמברך בה "לישב בסוכה" מברך ברכה לבטלה. זה מצוי מאוד היום, ולכן ראוי להודיע על כך.
ויש מקילים: אם קשר את היריעות היטב מכל הצדדים עד שברור שהרוח לא תנתק אותן, הסוכה כשרה ואפשר לברך.
הפתרון שמרצה את כולם נמצא בשאלה הבאה.
מותחים חוטים או מוטות אופקיים כל פחות מ-24 ס"מ, עד לגובה 80 ס"מ.
הכלל נקרא "לבוד": כל שני דברים שהמרחק ביניהם קטן משלושה טפחים - פחות מ-24 ס"מ - רואים כאילו הם מחוברים ממש, ואין ביניהם אוויר כלל. זו הלכה למשה מסיני.
לכן: קובעים חוטים או מוטות אופקיים, במרחק של פחות מ-24 ס"מ זה מזה, עד לגובה של עשרה טפחים - 80 ס"מ, ולמחמירים מטר. כך נוצרת דופן שאינה נעה ברוח, והסוכה מהודרת לכל השיטות.
אלה בדיוק אותם חוטים ירוקים שקושרים מסביב לסוכה. רק צריך לוודא שהם מתוחים מאוד, ושהמרווח בין חוט לחוט קטן מ-24 ס"מ.
שלוש דפנות לפחות, מכל חומר שעומד ברוח מצויה.
כותל, אבנים, מעקה ברזל, עצים, פלסטיק - הכול כשר. גם דבר שמקבל טומאה, שרק הסכך צריך להיות מדבר שאינו מקבל טומאה.
אפשר אפילו דופן ממשטח פלסטיק שקוף, או מגדר רשת, כל זמן שאין בה חורים ברוחב 24 ס"מ.
ולכתחילה ראוי לבנות סוכה שנעים לשבת בתוכה, ולכן טוב שהמחיצה תגן גם מהשמש והרוח. ומי שאין לו די קרשים - מוטב שיעשה שלוש דפנות שלמות מאשר ארבע דפנות שאינן שלמות.
56 על 56 ס"מ שטח, ו-80 ס"מ גובה. והשטח חייב להיות מרובע.
שבעה טפחים על שבעה טפחים במרובע, שהם 56 על 56 ס"מ, ולדעת החזון איש 70 על 70. הגובה לפחות עשרה טפחים - 80 ס"מ, ולדעת החזון איש מטר. וגובה מרבי עשרים אמה, 9.6 מטר.
והנקודה שמפספסים: זה שטח מרובע ולא סתם שטח. סוכה ברוחב 40 ס"מ ובאורך מטר פסולה, למרות ששטחה הכולל גדול יותר, כי אי אפשר לגור בה. בבתים משותפים יש מרפסות צרות וארוכות, וצריך להקפיד שגם הרוחב וגם האורך יהיו לפחות 56 ס"מ.
כן, אם הן בגובה 80 ס"מ לפחות והסכך מכוון מעליהן.
אין צורך שהמחיצות יגיעו עד הסכך. די בגובה של עשרה טפחים, ואז אומרים "גוד אסיק מחיצתא" - העלה את המחיצה למעלה - ורואים כאילו היא ממשיכה עד הסכך.
אבל צריך שהסכך יהיה מכוון כנגד הדפנות. אם הסכך מוסט מהדופן פחות משלושה טפחים - כשרה. יותר משלושה טפחים - פסולה.
ולגבי הצד השני, מהקרקע: הדפנות צריכות להתחיל לכתחילה מהקרקע. עד 23 ס"מ רווח - כשרה בדין לבוד. 24 ס"מ ומעלה - פסולה.
מגביהים כל ענף ומניחים אותו מחדש - לפני החג או בחול המועד.
לכתחילה בונים קודם את הדפנות ורק אחר כך מניחים את הסכך, שהרי עיקר הסוכה הוא הסכך. מי שהניח סכך לפני הדפנות - יש מתירים ויש אוסרים, ולכן יגביה כל ענף ויחזור ויניח אותו לשם סוכה. זה נעשה בערב חג או בחול המועד, ולא ביום טוב.
ומי שנזכר רק ביום טוב עצמו - יש אומרים שיאכל אצל שכנו, ויש אומרים שמותר לאכול בסוכתו אך לא יברך "לישב בסוכה".
ואם סיכך כראוי ואחר כך נפלו הדפנות - מעמיד אותן מחדש, ואין צריך להגביה את הסכך.
אם נבנתה יותר משלושים יום לפני החג - כן, לנענע מעט מהסכך.
סוכה שנבנתה בתוך שלושים יום לחג - מן הסתם נבנתה לשם החג, וכשרה. סוכה שנבנתה לפני כן סתם - יחדש בה דבר. סוכה שנבנתה לפני כן במפורש לשם מצוות סוכה - כשרה, ולמצווה מן המובחר יחדש בה דבר.
ומה נחשב חידוש? שינענע מעט מהסכך, אפילו רק בגודל 10 על 10 ס"מ. ואם נענע את הסכך לכל אורך הסוכה או לכל רוחבה, אפילו ברוחב כלשהו - די בכך.
וכל זה נאמר בסכך בלבד. בדפנות ישנות אין שום חשש.
ילדים ונשים - לכתחילה. גוי - בדיעבד, ועדיף שיהודי יחדש בה דבר.
ילדים מותרים ואפילו לכתחילה. נשים מותרות ואפילו לכתחילה. גוי שבנה סמוך לחג - הסוכה כשרה, ועדיף שיהודי יחדש בה דבר.
ולכתחילה ראוי להחמיר שלא קטן ולא גוי יניחו את הסכך עצמו.
ומכל מקום, מצווה על כל אדם לעסוק בעצמו בבניית הסוכה ובהנחת הסכך, אפילו אדם מכובד - וזהו כבודו. ומי שאינו יכול, ימנה שליח.
חמישה תנאים, ואם אחד מהם נפגם - הסכך פסול.
גידולו מן הארץ - ולא פלסטיק או מתכת. תלוש מן הארץ - ולא מחובר בשורש. אינו מקבל טומאה - ולא דבר שיש עליו תורת כלי. צל מרובה מחמה. ותחת כיפת השמיים בלבד - ולא תחת עצים, גג או מרפסת.
הטוב ביותר לסכך בענפי אילנות או בקנים, ולהקפיד שהם לא יהיו קשורים יחד.
יש מחמירים ויש מכשירים לכתחילה, וכדאי להכיר את שני הצדדים.
המחמירים אומרים שאין ראוי לסכך בו אלא בענפי אילנות, משום שיש חשש שהקרש היה כלי שמקבל טומאה, שהחוטים שמחזיקים אותו פסולים, ושיש לחוש ל"גזירת תקרה". והביאו ראיה מהרמב"ם, שגזרו חכמים שלא לסכך באניצי פשתן "מפני שנשתנית צורתו וכאילו אינו מגידולי קרקע".
והמכשירים לכתחילה אומרים: האיסור להעמיד את הסכך בדבר פסול הוא דווקא כשהפסול מן התורה, כדי שלא יטעו ויסככו בו עצמו. אבל חוטי כותנה, קנבוס ואף פשתן פסולים לסכך מדברי חכמים בלבד, ואין גוזרים גזרה לגזרה - ולכן מותר לקשור בהם את המחצלאות.
למעשה, מי שמתארח אצל אנשים שסיככו בסכך לנצח יכול לאכול אצלם ולסמוך על המקילים.
בדיעבד כן, אבל יש פתרון פשוט שפותר את זה לגמרי.
נחלקו חכמים ורבי יהודה אם מותר להעמיד את הסכך על דבר שמקבל טומאה. להלכה: לכתחילה טוב להיזהר, ובדיעבד הסוכה כשרה ומברכים עליה.
הפתרון: מניחים קורות עץ לרוחב מוטות הברזל, ועליהן את הסכך. זה מסלק את הבעיה.
ואם כבר העמיד על הברזל - הסוכה כשרה, ובפרט אם העמודים מחוברים לקרקע. ועם זאת יתקן זאת בהקדם, אפילו בחול המועד.
יש דרך שהיא מותרת לכתחילה, והיא פשוטה.
קשירת הסכך באזיקון למסגרת המתכת היא "מעמיד בדבר שמקבל טומאה", שלכתחילה נזהרים ממנה ובדיעבד כשרה.
אבל "מעמיד דמעמיד" מותר לכתחילה. כלומר: מניחים על מסגרת המתכת קורת עץ, מחברים אותה באזיקון או במסמר למסגרת, ועל העץ מניחים את הסכך. האזיקון כאן מעמיד את המעמיד - ומותר לכתחילה.
וכן: מניחים מתחת לסכך עץ, עליו את הסכך, ועל הסכך עץ נוסף, וקושרים את שני העצים באזיקון. גם זה מעמיד דמעמיד.
ואם כל מטרת הקשירה היא להחזיק את הסכך ברוחות חזקות שאינן מצויות, ובלעדיה הוא עומד ברוח מצויה - מותר לקשור בכל מקרה, שאין זה נחשב מעמיד.
כן, בתנאי שהצל שלה קטן מהחמה, ומוסיפים סכך ביניהם.
אם הפרגולה חמתה מרובה מצילתה - כלומר הרווח בין עץ לעץ הוא כמלוא רוחב העץ או יותר - מניחים ביניהם סכך ירוק רגיל והסוכה כשרה. וזה נכון גם כשהפרגולה מחוברת לקרקע במסמרים.
אם הרווח בין עץ לעץ קטן מרוחב העץ - יסיר עץ אחד מבין כל שניים ויסכך ביניהם.
פרגולה שבנויה באלכסון כדי שיהיה צל כל השנה, ואם מסתכלים ממטה למעלה לא רואים את השמיים או רואים פחות ממחצית שטח הסכך - יעשה שאלת חכם.
ופרגולה שהיו עליה רעפים או ברזנט והסירם - כשרה, שהמעשה ברעפים נחשב כאילו עשה מעשה בעצים. אבל אם מלכתחילה הגג היה כך בלי רעפים - צריך לעשות מעשה בעצים עצמם.
סוכה תחת אילן פסולה, אבל במעט ענפים יש שתי דרכים.
הראשונה: להניח סכך רב כל כך שגם אם ייפסל החלק שכנגד ענפי האילן, יישאר די סכך כשר. השנייה: לערבב את ענפי האילן עם הסכך כך שיתבטלו ברוב.
בשני המקרים ראוי לעשות שאלת חכם. ואם יש ענפים רבים, הטוב ביותר לחפש מקום אחר לסוכה או לקצוץ את הענפים.
ושימו לב: אם קצץ את הענפים והם נשארו מונחים על הסוכה, אין הם נחשבים סכך כשר גם שהם מנותקים. שנאמר "חג הסוכות תעשה לך" ודרשו חכמים "תעשה ולא מן העשוי". לכן צריך להגביה כל ענף ולהניח אותו מחדש לשם סוכה.
כשרה, וטוב למעט מעט מהסכך.
לכתחילה צריך שייראו כוכבים דרך הסכך. ואפילו אם לא נראים כוכבים כלל - הסכך כשר, אלא שימעט מעט כדי שייראו.
ואפילו אם הסכך צפוף כל כך שמי גשמים לא עוברים דרכו - כשר בשעת הדחק, וטוב למעט ממנו כדי שיוכל להיכנס גשם.
ומהצד ההפוך: צריך להיזהר שלא יהיה במקום אחד חלל אוויר של שלושה טפחים. ולהניח הרבה סכך, כך שגם אחרי שהענפים יתייבשו ויצטמצמו, עדיין הצל יהיה מרובה מהחמה.
לא, וזו טעות שכיחה - אבל יש תיקון.
אסור לסכך בענפים שנקצצו מאילנות השייכים לעירייה, לקרן הקיימת, למנהל מקרקעי ישראל או לשטח של מושב. וכן אין לקטוף מחצר של אדם בלי רשותו, גם אם הוא משער בדעתו שהיה מרשה.
מי שסיכך בהם ונזכר בליל סוכות - יחליט בדעתו לשלם לבעלי העצים את מחיר הסכך, ואז מותר לו לשבת בסוכה. ויש אומרים שלא יברך "לישב בסוכה".
ואם שילם, אפילו אחרי שלקח, או שהסכים עם בעל העצים לשלם לו אחרי סוכות - יכול לשבת ולברך.
לא. שרשרת צרה אינה פוסלת אפילו אם היא יורדת הרבה.
הכלל תלוי בשני דברים: גודל הנוי, ומרחקו מהסכך.
נוי קטן מארבעה טפחים - פחות מ-32 ס"מ - בטל לסכך בכל מקרה, והסוכה כשרה ומותר לאכול ולישון תחתיו.
נוי גדול מ-32 ס"מ שתלוי בתוך 32 ס"מ מהסכך - בטל לסכך, וגם כאן מותר.
נוי גדול מ-32 ס"מ שיורד יותר מ-32 ס"מ מהסכך - אינו בטל. הסוכה כשרה, אך אסור לאכול ולישון תחתיו.
מכאן ששרשראות רגילות אינן בעיה, שהרי אין ברוחבן 32 ס"מ. ולכתחילה טוב לתלות אותן בתוך 32 ס"מ מהסכך.
רק אם התניתם עליהם לפני החג.
הסוכה כולה מצווה אחת גדולה, ולכן חלה קדושה על עצי הסכך, על עצי הדפנות, על הנוי ועל הפירות התלויים בה. אסור להשתמש בהם כל ימי החג, ואפילו נפלו מעצמם.
התנאי: לפני כניסת החג, ולפני השקיעה של ערב סוכות, אומר: "אני מתנה עליהם לאוכלם וליהנות מהם בכל עת שאחפוץ, אף בימי החג". ונוסח אחר: "איני בודל מהם כל בין השמשות".
וטוב שלא לסמוך על התנאי לכתחילה ולא לקחת מהקישוטים לצורך חול. וטוב לתלות אותם במקום גבוה, שלא ייקחו מהם הילדים הקטנים.
ושימו לב: התנאי הזה אינו מועיל לעצי הדפנות ולסכך. בהם לא מועיל שום תנאי, ואפילו ליטול קיסם לחצוץ בו שיניים אסור.
כן, וכן את הסדינים, אם אינם מחוברים בנעצים.
מותר להוריד את סדיני הסוכה ואת הקישוטים כשיורד גשם, כדי שלא יתקלקלו. אף שמעיקר הדין הם מוקצים למצווה, דעת רוב בני אדם ששמים אותם על דעת כן - וכאילו התנו על כך.
ומכל מקום טוב להתנות עליהם לפני החג במפורש.
ואם הסדינים מחוברים בנעצים - אסור להורידם ביום טוב.
ואם נפל נוי הסוכה, מותר להעבירו מהסכך לדפנות ולהיפך. ופירות או פרחים שתלה בסוכה - מותר להריח בהם, שאין זה נחשב שימוש.
אסור לשטוף כלים ולהחליף חיתול. מותר ליטול ידיים ולעשן.
הכלל הוא "תשבו כעין תדורו" - הסוכה היא ביתך בימי החג, ולכן מכניסים לתוכה כלים נאים בדיוק כמו בבית.
אבל דברים שיש בהם זלזול בכבוד הסוכה אסורים: שטיפת כלים וקערות, והחלפת חיתול לתינוק.
ונטילת ידיים ועישון - מותרים.
לחם ומזונות מעל כביצה. פירות, בשר, אורז ושתייה - פטורים.
אכילת ארעי פטורה מסוכה: פחות מכביצה לחם או מזונות - פחות מ-54 גרם - וכן פירות, ירקות, בשר, אורז, וכל סוגי השתייה כולל יין.
אכילת קבע חייבת בסוכה: לחם או מזונות מעל כביצה.
והמחמיר על עצמו לאכול ולשתות כל דבר בסוכה - תבוא עליו ברכה. אך לא יברך "לישב בסוכה" אלא במקום שחייב.
תלוי בכמות, וזו הטבלה שכדאי לזכור.
לחם: מעל 54 גרם - חייב בסוכה ומברך.
מזונות: מ-54 גרם - חייב בסוכה אך אינו מברך. מ-162 גרם ומעלה - חייב בסוכה ומברך, וטוב לאכול 216 גרם.
כלומר עוגייה אחת - לא. מנת ספגטי שלמה - כן.
ומי שאכל 27 גרם פת בלבד, ובתוך סעודתו החליט להוסיף עוד כזית או יותר - סעודתו הפכה מארעי לקבע, ולכן יברך "לישב בסוכה" בתוך הסעודה.
כל זמן שאתה עוד אוכל או שותה - אפשר לברך.
אם נזכר באמצע הסעודה, וכל זמן שהוא עוד אוכל או שותה - יכול לברך. ואם אינו רוצה לאכול עוד, לא יברך.
ומי שמסופק אם בירך - לא יברך, שספק ברכות להקל. אך טוב שיהרהר את הברכה בליבו.
ואפשר לברך "לישב בסוכה" כמה פעמים ביום, כמספר הסעודות שהוא סועד בסוכה.
"לישב בסוכה" בעמידה, ואחר כך מתיישבים ומברכים "המוציא".
בסעודת קבע שמברכים בה: מברך בעמידה "ברוך אתה... לישב בסוכה", ואחר כך מתיישב ומברך "המוציא לחם מן הארץ".
ומי שאינו יכול לשבת מאיזו סיבה - אינו חייב לשבת ממש, שכוונת "לישב בסוכה" היא לשהות בסוכה.
ונקודה שנשכחת: כשאוכל סעודת קבע שמברך בה, אסור לו לאכול ולשתות כלום מחוץ לסוכה באותה סעודה - אפילו לא מים.
חובה מן התורה לאכול כזית פת בסוכה, וזה משנה כמה דינים.
בליל יום טוב הראשון יש מצוות עשה מן התורה לאכול כזית פת בסוכה. שיעור הלחם: כזית - כ-27 גרם, ויש מחמירים כביצה - כ-54 גרם. ובתוך כמה זמן: לכתחילה 4-5 דקות, בדיעבד עד 7.5 דקות.
מעיקר הדין אפשר לאכול את הלחם עם שאר האוכלים, והמחמירים אוכלים אותו לבדו כמו בפסח. וצריך לבוא תאב לסעודה.
עצה מעשית: מיד אחרי ברכת המוציא, טוב שכל אחד מהיושבים יאכל תחילה כזית פת - כדי לא לשבוע משאר המאכלים ואז לשכוח.
ומכיוון שזו חובה מן התורה, מי ששכח לומר "יעלה ויבוא" בברכת המזון של הלילה הראשון חייב לברך מחדש. בשאר ימי החג אינו צריך לחזור.
לא, אך יש לה שכר על כל רגע שהיא בסוכה.
נשים פטורות ממצוות סוכה, ולכן לא תברכנה "לישב בסוכה" כפי שבעליהן מברכים.
אבל אישה שאוכלת, שותה, ישנה או שוהה בסוכה מקבלת שכר, ואשרי חלקה.
ואישה שאינה חייבת בסוכה בעצמה - לא תיתן לילד קטן לאכול אכילת קבע מחוץ לסוכה, שאסור לתת לקטן איסור בידיים.
מגיל חמש-שש, לחינוך.
ילדים עד גיל חמש-שש פטורים. מגיל זה, אם אינו צריך לאימו - טוב לחנכו במצווה, ויש להסביר לו וללמדו שלא לאכול מחוץ לסוכה.
ואסור לתת לילד בגיל הזה לאכול אכילת קבע מחוץ לסוכה - לחם או מזונות יותר מכביצה.
אכילת ארעי מותרת לו: פת או מזונות פחות מכביצה, וכן אורז, בשר, ביצים, ירקות ופירות.
וקטן שהגיע לחינוך וקשה לו הקור - פטור מן הסוכה.
נכון מאוד לעשות גם את הברית וגם את הסעודה בסוכה.
ואם הסעודה נעשית באולם - אסור לאכול שם אכילת קבע שמצריכה סוכה, כגון לחם או מזונות מעל 54 גרם. יאכל שם מאכלים שאינם מצריכים סוכה, כגון סלטים.
ובעלי הברית עצמם - האב, המוהל והסנדק - חייבים בסוכה.
כן, וזה חמור יותר מהאכילה.
אכילת ארעי מחוץ לסוכה מותרת, אבל שינת ארעי מחוץ לסוכה אסורה. כלומר אפילו תנומה קצרה.
החייבים: גברים, וילדים שהגיעו לחינוך - טוב לחנכם, הכול לפי דעת הילד.
הפטורים: נשים, ילדים קטנים, ומי שמצטער או שיורד גשם.
טוב שתישן איתו במקום שאפשר, ואם קשה לה - יישן לבדו.
טוב שהאישה תישן עם בעלה בסוכה, במקום שאפשר ואין בעיה של צניעות. ויכול לשמש עם אשתו בסוכה בעת עונתה, ואין בזה שום ביזיון לקדושת הסוכה כלל - שהרי דרשו חכמים "תשבו כעין תדורו", וסוכתו של אדם בימי החג היא ביתו.
ובמקום שקשה לאשתו לישון בסוכה, יישן הבעל לבדו.
ואם האישה מפחדת לישון לבד בבית - הבעל נחשב מצטער ופטור.
הרשימה ארוכה יותר משנדמה.
זבובים או יתושים רבים שמטרידים. נחשים או עקרבים. ריח רע מאוד. חולה שאין בו סכנה, אפילו רק כאב ראש, שיניים או גב. גשם, אפילו מועט. מזג אוויר של רוח חזקה, חום כבד או קור כבד. כשצריך לעזור לאשתו עם הילדים בלילה - תינוק שבוכה, ילד חולה. כשאשתו מפחדת לישון לבד. וקטן שהגיע לחינוך וקשה לו הקור.
ואפילו: מי שיושב בסוכה בקור והוריו מודאגים ומצטערים שמא יתקרר - הרי הוא בכלל מצטער ופטור.
קודם תתלבש ותתכסה כמו שהיית עושה בבית.
במזג אוויר של רוח וקור, ראוי לאדם להתלבש היטב ולהתכסות בשמיכה, בדיוק כפי שהיה מתכסה בביתו אילו היה לו קר. ולא ייפטר בקלות יתרה ממצוות סוכה החשובה.
וכשהוא כן יוצא מתוך צער - לא ייצא ויבעט, אלא ייצא במיתון ובהכנעה.
ובכל המקרים, כשמסתיימת הסיבה - הלכו היתושים, נגמרו הכאבים, פסק הגשם - חייב לחזור לסוכה.
והבדל אחד חשוב: כשיורד גשם, המצטער פטור ואסור לו להחמיר על עצמו ולהישאר. בשאר המקרים - פטור, אך מותר לו להחמיר ולהישאר.
בלילה הראשון כן. בשאר הלילות - לא עד שתסתיים הסעודה.
בלילה הראשון: אם נכנס לביתו לקדש ולאכול ואחר כך פסקו הגשמים - חייב לאכול כזית לחם בסוכה, שזו חובה מן התורה.
בשאר הלילות: אם נכנס לביתו, אפילו לא התחיל את סעודתו - אין מחייבים אותו לחזור עד שיסיים את הסעודה, אפילו אם הגשמים פסקו.
והמחמיר לחזור מיד - תבוא עליו ברכה.
בלילה - רק בבוקר וכשתתעורר לבד. ביום - כשתתעורר לבד.
ירדו גשמים בלילה ונכנס לישון בבית - אינו צריך לחזור עד שיתקיימו שני תנאים: שיגיע הבוקר, ושיתעורר מעצמו בלי שיעירו אותו.
ירדו גשמים ביום ונכנס לביתו - צריך לחזור בתנאי אחד: שיתעורר מעצמו. ומרגע שהתעורר, אם רוצה להמשיך לישון - חייב לישון בסוכה.
והמחמיר על עצמו לחזור מיד כשפסקו הגשמים - תבוא עליו ברכה.
אתרוג אחד, לולב אחד, שלושה הדסים ושתי ערבות.
ויש הפרש חשוב בין הימים. ביום הראשון המצווה מן התורה, ולכן צריך מינים כשרים לגמרי. בשאר הימים המצווה מדברי חכמים, ובדיעבד אפשר להשתמש גם במינים שיש בהם פסול מסוים - אך לא כל פסול.
והשנה: יום טוב הראשון חל בשבת, ואין נוטלים לולב בשבת. הנטילה הראשונה תהיה ביום ראשון בבוקר, וגם בה מברכים "שהחיינו".
הכלל הפשוט: מגדל, צהבהב, בלי נקודה שחורה בחוטם.
הצורה כמו מגדל - רחב למטה וצר למעלה. אתרוג עגול פסול. הצבע - עדיף קרוב יותר לצהוב מאשר לירוק. הגודל - לפחות כביצה. הקליפה - לא מחוררת, לא רכה מדי, לא סדוקה, לא יבשה ולא מקולפת.
ואם צמח עם פיטם - אסור שהפיטם יהיה שבור. ואם מלכתחילה צמח בלי פיטם, כשר.
ואין צורך לבדוק בזכוכית מגדלת. הגדרת "נקודה שחורה" היא מה שנראה לעין רגילה ממרחק של כ-35 ס"מ, בלי להתעמק ובלי להתבונן.
בדרך כלל לא. אלה מקרים שרבים נבהלים מהם בחינם.
כשר אך לא מהודר: חריץ לאורך. נשיכה או שקיעה. נקב קטן מאיסר שאינו מפולש. נקב מפולש לאורך. נקב מפולש בקליפה החיצונית בלבד. נקב במקום הפיטם שרואים דרכו גרעינים. נקלף רק הגליד העליון. התקלף בחוטם והמקום נהיה חום. אתרוג בלי עוקץ - פסול ליום הראשון וכשר לשאר הימים.
פסול: נקטם הפיטם. נקב בגודל איסר - 19 מ"מ - ומעלה. סדק בקליפה העבה הלבנה. נקלף עד הקליפה הלבנה. התקלף בחוטם והמקום השחיר. נפל העוקץ ונשאר חור. חזזית בולטת בחוטם. נקודה שחורה בחוטם.
ובכל אחד מהפסולים ראוי לעשות שאלת חכם, שיש הבדל בין היום הראשון לשאר הימים.
"קן" - שלושה עלים שיוצאים מאותה נקודה, באותו גובה.
להדס כשר יש שלישיית עלים שיוצאת מנקודה אחת על הגבעול, ושלושתם באותו גובה. צריך שהדוגמה הזאת תחזור על עצמה לפחות על פני מחצית מאורך ההדס.
אם העלים מכסים את כל הגבעול והקן חוזר לכל אורכו - מצווה מן המובחר. אם ברוב ההדס - כשר.
את הגובה בודקים לפי שורש העלה, הנקודה שבה העלה יוצא מן הגבעול, ולא לפי קצה העלה. זה ההבדל שהכי קשה לראות בחנות, ולכן שווה להסתכל בתמונות.
והאורך - לפחות שלושה טפחים, 29 עד 30 ס"מ. ומה פוסל: יבשו עליו, נשרו רוב עליו, הדס מורכב, או "ענבים" שחורים או אדומים ברוב ההדס - ואותם אפשר להוריד.
בלולב - התיומת סגורה. בערבה - עלה מלבני וחלק.
לולב: אורך לפחות 40 ס"מ מהשדרה בלי העלים. העלה האמצעי בראש - התיומת - סגור ולא מפוצל, לפחות עד אמצעו. הקצה לא חתוך. לא יבש. ועדיף זקוף ככל האפשר.
ערבה: אורך לפחות 29 עד 30 ס"מ. העלה מלבני ומשוך כנחל, לא עגול. מסגרת העלה חלקה או מחוספסת, לא משוננת. ועדיף שהגבעול יהיה אדום.
והערבה מתייבשת מהר מכולם. טוב להחליף אותה בחול המועד כל יום או יומיים.
לולב באמצע, הדסים פנימה, ערבות בקצוות.
לפי שיטת האר"י ז"ל: הלולב באמצע והדס אחד עליו, הדס מימין והדס משמאל, וערבה בקצה הימני וערבה בקצה השמאלי.
שלוש נקודות שכדאי לזכור בזמן הקשירה: ההדסים יהיו קצת יותר גבוהים מהערבות - ההדס מסמל עיניים והערבה שפתיים, ואמר הסטייפלר זצ"ל שאם יהיו באותו גובה יכול להזיק. מעל ההדס יישאר טפח פנוי מן השדרה, ואם אין - אינו מעכב. ואוגדים בקשר מעל קשר.
ולהיזהר שלא לשבור את התיומת ושלא להפיל עלים.
ויש לאגוד לפני יום טוב. ואם שכח, יאגוד ביום טוב עצמו.
כדי לא לקיים את המצווה לפני שבירכת.
אם נרים את האתרוג בצורה ישרה, כבר קיימנו את המצווה ולא נוכל לברך עליה. לכן מחזיקים אותו הפוך, עם החלק שמתחבר לעץ כלפי מעלה. ואפשר גם פשוט להרים את האתרוג רק אחרי הברכה.
הסדר: נוטלים את הלולב ביד ימין, מחזיקים את האתרוג הפוך ביד שמאל, מברכים "על נטילת לולב" - וביום הראשון שנוטלים גם "שהחיינו" - ואז מיישרים את האתרוג ומצמידים אותו ללולב.
ומצמידים אותו לחלק של הלולב שקרוב למקום שמחזיקים, ולא גבוה עליו. וכל זמן שהלולב בידינו, השדרה - החלק הירוק שבאמצע - פונה לכיוון הגוף.
דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה, מערב. ובשם הוי"ה עוצרים.
לכל כיוון שלושה נענועים. מחזיקים את ארבעת המינים כנגד הלב בצורה זקופה, מרחיקים ומיישרים את הזרועות כלפי חוץ, ומחזירים אל הלב. הלולב נשאר ישר ולאותו כיוון - רק היד נעה קדימה ואחורה.
מנענעים פעם אחת אחרי הברכה, ואחר כך בהלל:
"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" - הודו (דרום), לה' (עוצרים), כי (צפון), טוב (מזרח), כי (מעלה), לעולם (מטה), חסדו (מערב).
"אנא ה' הושיעה נא" - א (דרום), נא (צפון), ה' (עוצרים), הו (מזרח), שי (מעלה), עה (מטה), נא (מערב).
כדאי להתאמן לפני החג עד ששולטים בסדר בעל פה. וגם מי שאינו הולך לבית הכנסת ינענע בסוכה.
לצורך המועד - כן. ובדבר האבד - כן, גם שלא לצורך המועד.
מלאכה שאינה לצורך המועד אסורה מדברי חכמים, ויש אוסרים מן התורה. מלאכה לצורך המועד מותרת.
וכל מלאכת "דבר האבד" מותרת: צורכי הרבים, דואר, בנקים, חנויות אוכל וכדומה.
ומי שחושש שאם ייקח חופשה יפטרו אותו מעבודתו - זה נחשב דבר האבד ומותר לו לעבוד.
הכלל: כל שיש בו הפסד או דבר האבד - מותר.
אסור להסתפר, לכבס ולכתוב. מותר לגהץ, לצלם ולגזוז ציפורניים.
אסור: להסתפר ולהתגלח - ולכן מצווה לעשות זאת לפני החג. לכבס בגדים, אלא אם כן אין לו בגדים כלל והם צורך המועד. לכתוב, למעט חידושי תורה או ענייני עבודה שהם דבר האבד. להדפיס ספרים. לתקן רכב, אלא אם התיקון אינו מלאכת אומן. ולהתחתן.
מותר: לשטוף את רצפת הבית, לצחצח נעליים, לגהץ, לגזוז ציפורניים, לנגן, להקליט ולצלם. ולחתוך שערות שפם או אף שמפריעות לאכילה.
ואין מניחים תפילין בחול המועד. ולובשים בגדי חג, וקונים מתנות לאישה ולילדים.
שבע הקפות, חמש ערבות, חמש חבטות - ומי שרוצה, לילה של לימוד.
הושענא רבה, כ"א בתשרי, הוא היום השביעי של סוכות והיום שבו נחתם הדין סופית. ולכן הוא דומה במקצת ליום כיפור, ומרבים בו בתפילה ובתשובה.
מקיפים את הבימה שבע פעמים עם ארבעת המינים ואומרים הושענות. ולוקחים חמש ערבות אגודות וחובטים אותן בקרקע חמש פעמים. יש הסוברים שיש להקפיד לחבוט בקרקע שאינה מרוצפת, ויש שאין מקפידים.
ובלילה שלפניו נוהגים רבים להישאר ערים ולהקדיש אותו ללימוד, מתוך סידורי "תיקון ליל הושענא רבה". מקובל לקרוא בספר דברים ואחריו תהילים, מפני שדוד המלך הוא האושפיז של הלילה הזה.
ומי שלא הספיק פדיון כפרות בעשרת ימי תשובה - יכול להשלים אותו בהושענא רבה.
לא דורכים עליהם, ולא זורקים אותם בביזיון.
כשמפרקים את הסוכה אחרי החג - לא ידרוך על העצים ולא ישתמש בהם לדבר מגונה, שהם תשמישי מצווה כמו ציצית.
ויש נוהגים להשתמש בעצי הסוכה לאפיית מצות או להגעלת כלים בערב פסח.
ואפילו את העלים שהיו סכך - כשרוצים לזרוק אותם, לא לדרוך עליהם, אלא להניח אותם בערמה בצד המדרכה באופן שכמה שפחות יבזו אותם.
ולקראת צאת החג נוהגים להיפרד מן הסוכה בסעודה קלה, ובסידורים מופיע נוסח מיוחד לאמירה בשעת היציאה.
המקורות המרכזיים לדף זה: הלכות סוכה של הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הלכות סוכה של הרב אליעזר מלמד, ושולחן ערוך אורח חיים סימנים תרכ"ה-תרס"ד עם נושאי כליו.
אין תשלום, אין הרשמה ואין חסימות. מי שרוצה להחזיק את העבודה הזאת, מוזמן לקחת חלק.
לתרומה