תפילה שלא נענתה

זה לא עמוד שמסביר לך למה לא נענית. אף אדם בעולם אינו יודע את זה, ומי שאומר לך שהוא יודע - אל תאמין לו.

זה עמוד על מה שכן יודעים: מה קורה לתפילה אחרי שאמרת אותה, ולמה הזמן שעובר אינו סימן שהיא נפלה.

משה רבנו התפלל 515 פעמים

אחרי שנגזר על משה רבנו שלא ייכנס לארץ ישראל, הוא לא התפלל פעם אחת וקיבל תשובה שלילית. הוא התפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות, כגימטרייה של "וָאֶתְחַנַּן".

ואז קרה הדבר שהוא לב העניין כולו: אילו היה מתפלל עוד תפילה אחת, בקשתו הייתה מתקבלת. ולכן ה' אסר עליו להמשיך ואמר לו: "רַב לָךְ, אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (דברים ג, כו).

תחשבו על מה שזה אומר. התפילה ה-516 הייתה מספיקה. כלומר כל 515 התפילות הקודמות לא הלכו לשום מקום. הן נצברו. הן היו במרחק של אחת מלהתקבל.

יש מחירון לכל בקשה, והוא לא ידוע לנו. המספר משתנה מבקשה לבקשה, ולא תמיד הבקשות הפשוטות הן הקלות יותר להתקבל.

העובר שמחכה לנשמה

הרב אשלג מסביר את זה במשל שאי אפשר לשכוח אותו. חז"ל אמרו שלושה שותפים הם באדם: הקב"ה, אביו ואמו. האב נותן את הלובן, האם נותנת את האודם, והקב"ה נותן את הנשמה.

"אולם אם הלובן דאבא והאודם דאמא עדיין אינם ראויים, מסיבה שעדיין לא נגמרו, על דרך משל, שלא יכול לצאת אלא חצי תינוק, בטח אין הקב"ה יכול לתת את חלקו, שהוא הנשמה. לכן הקב"ה מחכה... ואז הקב"ה נותן את הנשמה.

ובהאמור יוצא, שאל יאמר האדם שהוא מתפלל כל יום ואין הוא מקבל עזרה מה'. אלא הוא צריך להאמין, שכל תפילה ותפילה שהאדם מתפלל, הקב"ה לוקח אותה ומצרף לשאר תפילות שהאדם התפלל עד עכשיו, ומחכה עד שיהיה שיעור שלם."

הרב אשלג, תשמ"ח, מאמר ט'

מי שמתפלל שנים ולא רואה תשובה חושב שהוא עומד במקום. לפי המשל הזה הוא לא עומד במקום בכלל - הוא בהריון. ועובר בחודש השביעי נראה בדיוק כמו עובר בחודש השלישי מבחוץ, גם כשהוא כבר קרוב מאוד.

האבא שנמצא בחדר

ויש שאלה שחייבת להישאל: אם ה' רוצה בטובתי, למה הוא לא נותן לי מראש את הכוח להתגבר? למה אני צריך לבקש?

"ולפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזהו בכוונה תחילה, כדי שהאדם יבקש מה' עזרה. והעזרה שהוא נותן, היא שנותן לו בחינת נשמה יותר גבוהה."

הרב אשלג, שם

זה כמו הסיפור שבו האבא מכניס את הילד שלו לחדר סגור ומטיל עליו משימה קשה מאוד, ומורה לו להשתמש בכל הדברים שנמצאים בחדר. אחרי שהילד התייאש מלהצליח, אומר לו אביו: "לא השתמשת עדיין בכל מה שיש בחדר. גם אני הרי נמצא פה, יכולת לבקש גם ממני לעזור לך."

הרבה פעמים הקב"ה מביא אותנו לידי ניסיונות רק כדי שניזכר בו ונתפלל אליו. התפילה אינה המחיר שמשלמים כדי לקבל. היא עצמה מה שהתבקש.

ההבדל שמכריע הכל: עצב או צער

זו הנקודה המעשית החשובה ביותר בעמוד הזה, והיא ההבדל בין שני דברים שנראים זהים מבחוץ.

עצבות היא הנשק היעיל ביותר של היצר. דרכה הוא מביא את האדם לידי דיכאון, ומתוך כך האדם אינו מנסה כלל לשפר את מצבו והוא מאבד את התקווה. מי שאיבד תקווה - כאילו עובד עבודה זרה, כי הוא אמר בלבו שאין מי שישנה את זה. ומי שחש את הקב"ה לידו אינו יכול לאבד תקווה, גם במצב שנראה נואש לחלוטין.

צער ולב נשבר הם דבר אחר לגמרי. הם באים מכך שיש כביכול צער לקב"ה בגלל הצרות שלנו. כל רצונו של הקב"ה הוא להיטיב עם ברואיו ולראותם שמחים ואוהבים זה את זה, וכל מצב שמרחיק אותנו מזה גורם לו צער. יהודי שנהיה עני, יהודי שנמצא במצב בריאותי לא תקין, יהודי שזקוק לעזרה ואין מי שיעזור לו.

וההבדל המעשי הוא זה: כשאדם עצוב, מחשבתו נתונה בו עצמו ובייאוש. כשאדם מצטער, מחשבתו נתונה בצערו של הקב"ה - כלומר הוא אינו מתנתק ממנו אפילו לרגע. ואז הקב"ה אומר, לפי העיקרון של מידה כנגד מידה: אם אתה לא שוכח אותי גם ברגעיך הקשים האלה, אעזור לך לפתור את בעייתך.

אין כאן הוראה "להיות בשמחה". יש כאן הוראה אחת בלבד: אל תנתק את הקו. גם בוכים אל תוך הקו.

שערי הדמעה

גם במצב שכל שערי השמיים ננעלים, שערי הדמעה פתוחים. והדמעות אינן צריכות להיות מתוך דיכאון, אלא מתוך צער ולב נשבר, או אפילו דמעות של שמחה.

הדמעה לא ניתנה כעונש. היא ניתנה מאוצר הטוב, והיא ניתנה מראש - לפני הצרה, בידיעה שהצרה תבוא. מי שבוכה אינו נכשל בשום דבר.

ומה עושים מחר בבוקר

כשיש בעיה שלא נפתרת, היא נוטה להתפשט על כל החיים ולהיראות גדולה מכל העולם. לפני כל דבר אחר, צריך להחזיר אותה לגודל האמיתי שלה.

"מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנווני, והם מתפרנסים שלא בצער. והם לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני. מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער, ואני שנבראתי לשמש את קוני - אינו דין שאתפרנס שלא בצער?"

קידושין פב, ב

הצבי והשועל אינם עובדים כדי לצבור ממון ואינם דואגים את דאגת המחר. הם קמים כל בוקר ומחפשים מחדש את מזון אותו היום בלבד.

ואם עשית את כל מה שביכולתך והבעיה עדיין לא נפתרה

אלה חמשת הדברים, בסדר הזה. להתפלל - זה הדבר העיקרי שהקב"ה רוצה מאיתנו. לבדוק אם יש בכל זאת עוד משהו שאפשר לעשות ולא עשינו. להתייעץ עם אדם שיכול לתת עצה טובה. לפקוח את העיניים ולבדוק בכל רגע אם נפתח פתח חדש לפעולה. ומכאן ואילך להמשיך להתפלל באופן עקבי ובלב נשבר, עד שיירחם ויפתור, או עד שנראה בדיעבד שהכל היה לטובה.

ועוד דבר אחד, על עצם הבקשה

לא לבקש שכר מיידי. מרדכי היהודי מנע את רצח אחשוורוש, והגמול היחיד שלו היה שרשמו את שמו בספר דברי הימים. כל אדם אחר שהציל את חיי המלך היה ניגש ומבקש טובות הנאה על מעשהו. מרדכי לא ביקש שום שכר.

ומתי הוא קיבל אותו? בלילה, כשהמן היה בדרכו לבקש לתלות אותו על העץ שהכין בביתו. ברגע היקר ביותר. לא רק שלא תלו את מרדכי, אלא המן נתלה על אותו העץ, כל עם ישראל ניצלו מגזרתו, ומרדכי הפך למשנה למלך וקיבל את טבעת המלך. אילו התעקש לקבל שכר באותו רגע שבו הציל את אחשוורוש, היה מקבל שכר קטן בהרבה.

ואל תשכח להודות - לפני מילוי הבקשה, ולא רק אחריה.

מתוך הספר "כוח האמונה" לרב יעקב מאור. חזרה לכל הנושאים