חגים

שווה לקרוא! לכל מי שקשה לו לכוון בתפילות

לפני הימים הנוראים, מחשבה אחת ששווה להיכנס איתה לתפילה. הרב שמואל פולק כתב אותה בעלון "אז נדברו", וידידיה מאיר הזכיר אותה שוב השנה.

"במוצאי שבת הגעתי לסליחות. מאוד רציתי להתפלל בכוונה ולהתרגש, אפילו שתיתי כוס קפה לפני זה, ונחתי בשבת בצהריים. ובכל זאת בסליחות הייתי עייף, לא מרוכז, לא הצלחתי לכוון. הייתי כל כך מאוכזב מעצמי.

ופתאום תפסה אותי מחשבה: רגע, רגע. מי אמר שאני צריך להתרגש בתפילה? אולי הקב"ה צריך להתרגש? מי אמר שההתרגשות של הקב"ה תלויה בהתרגשות שלי?

זה כמו במסיבת סידור. הילדות הקטנות מתאמנות על משפטים מרגשים, והן לא באמת מבינות את המשמעות של מה שהן אומרות - 'שאזכה לעשות נחת רוח ולהמשיך את שרשרת הדורות'. אבל האמא והסבתא יושבות שם ובוכות ומתרגשות עד עומק נשמתן, מעצם המשפטים שנאמרים.

נכון, הילדה בת השש לא מבינה עד הסוף, אבל זה לא מפריע לאמא להתרגש - כי היא מבינה, וזה מספיק. כך גם כאן: כשאני אומר 'ונתרחקנו מעל אדמתנו ואין אנחנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך', אני צריך להסתכל בפירושים כדי לכוון ולהבין. אבל אצל אבינו שבשמים המשפט הזה מציף מיד את כל ההיסטוריה היהודית בבת אחת, וכל החיבה מזמן בית המקדש, וכל הייסורים והצרות לאורך הדורות - הכול צף ועולה לפניו.

אני לא הסיפור. אם קשה לי, אני צריך להיות כמו הילדות במסיבת סידור - אנחנו בהופעה, אמא וסבתא מגיעות לכאן ורוצות לשמוע. ריבונו של עולם, אני אשתדל להבין מה אני אומר, אבל אם לא, תדע שבאתי כמו בן שלך להופיע לפניך, להמליך אותך, לעשות לך נחת רוח."

הרב שמואל פולק, עלון "אז נדברו"

ואני אוסיף משהו קטן. רוב האנשים נכנסים לימים הנוראים עם חשבון פתוח מול עצמם: למה אני לא מרגיש, למה אני לא בוכה, למה לאחרים זה עושה משהו ולי לא. הרעיון הזה מוציא את העוקץ. לא אתה צריך להתרגש - הוא מתרגש. אתה רק צריך להגיע ולעמוד שם.

הקדוש ברוך הוא כבר יודע לקרוא מה יש לך בלב, גם כשאתה לא מצליח להוציא את זה החוצה, וגם כשהמילים בסידור יוצאות לך יבשות. תבוא כמו שאתה. זה מספיק.

הרב יעקב מאור