ביטחון והשתדלות

פרנסתו של אדם נקבעת לו בראש השנה לכל השנה. זה כלל יפה כל עוד הוא נשאר בספר, והוא נעשה קשה מאוד ברגע שהוא פוגש את החיים.

קחו סוחר שנושא ונותן באמונה וישר בכל דרכיו, ופתאום הוא רואה איך המתחרה שלו מתחיל לרמות וחוטף ממנו את הלקוחות בזה אחר זה. הוא מנסה להבליג ולבטוח בה', ולמרות זאת יש לו ירידה גדולה במכירות וברווחים. הוא כועס מאוד, והוא חש שהמתחרה אשם בכל המצב. קשה מאוד לקיים אז בלב את האמונה התמימה שהכל כבר נקבע בראש השנה ושאין אדם נוגע במה שמוכן לחברו.

ובכל זאת, דווקא שם מתחילה התשובה.

המשל של האב ושני הבנים

איש עשיר חילק אוכל לבניו סביב השולחן, ופתאום אחד הבנים חטף לאחיו את המנה שלו. לבן הנגזל יש עכשיו שתי דרכים.

הוא יכול לריב עם אחיו ולקחת ממנו בכוח את מה שנגזל ממנו. כתוצאה מכך האב יהיה מאוד לא מרוצה משני הבנים גם יחד.

והוא יכול שלא לריב, אלא לבוא אל אביו ולספר לו שאחיו לקח ממנו את מה שמגיע לו. במצב הזה האב העשיר ייתן לבנו האהוב אפילו מנה כפולה, וישמח בו שמחה רבה על כך שלא רב עם אחיו. כי כל חפצו של האב לראות את בניו חיים בשלום זה עם זה. ואת הבן השני, כמובן, האב כבר יחנך בעצמו.

מתוך השיעור היומי, יום 126

כך הדבר גם בפרנסה. במקום לריב ולרמות, עדיף לעבוד באמונה, ובכל יום להתפלל לבורא העולם שיזון ויפרנס אותנו משלו. לא תפילה מתוך כעס על אחרים, אלא מתוך אהבה ואמונה באבינו שבשמיים.

"בָּנַי, אֲהוּבַי! כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבים זה את זה ומכבדין זה לזה!"

תנא דבי אליהו רבה, סוף פרק כ"ח

כשאתה פונה אל ה' ואינך מנסה לקחת מחברך בכוח או במרמה - אפילו את מה שבאמת מגיע לך - אתה מראה לקב"ה שאתה מבין שהוא הכתובת הנכונה והאמיתית. אתה מכיר בכך שלא המתחרה לקח לך את הפרנסה, אלא שכך נקבע לך בראש השנה. כשתנהג כך, תמצא חן בעיניו וייתן לך כפליים.

אם הפרנסה משמים, אז למה בכלל לעבוד?

זו השאלה שמגיעה מיד, והיא שאלה טובה. התשובה מתחילה בפסוק שבו הקב"ה מסביר למה הוא בכלל נותן לנו חוקים: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת - לְמַעַן תִּחְיוּ" (דברים ד, א). לא כדי ללמוד, אלא כדי לעשות.

"כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה - לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. וכל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה - לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין: אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו."

משנה, אבות ג, כ"א

העבודה היא המקום שבו אדם מביא לידי ביטוי מעשי את מה שלמד. שם נבחן אם הוא באמת נושא ונותן באמונה, אם הוא באמת לא לוקח משל חברו, ואם הוא באמת מדבר אמת כשאף אחד לא בודק אותו. בלי העבודה, כל זה נשאר ענפים בלי שורשים.

ויש כאן עוד צד. התורה היא תורת חיים, ויהודי אינו רשאי לנתק את עצמו מהציבור. החיים צריכים להתנהל, ועל כל אחד לתרום לחברה מכישרונו ומיכולותיו. כשאנחנו עובדים לפרנסתנו אנחנו תורמים לזולת ולכלל, איננו שקועים רק בעצמנו, ובכך אנו ממלאים את רצון ה'.

מה שאני כן שולט בו: איך אני עובד

כשאתה הולך לעבודה כדי להתפרנס, אתה הולך לעבוד את ה'. לכן עשה את עבודתך בכל יכולתך ובכל רצונך, גם כשהשכר לא מספק אותך. השתדל תמיד לעשות את הטוב ביותר עבור המעביד ועבור הלקוחות. מכאן ואילך תן לבורא העולם לדאוג לפרנסתך: התפלל אליו כל יום, סמוך עליו, ובקש שיפרנסך משלו.

וזו בדיוק נקודת החיתוך. ההשתדלות היא איך אני עובד. היא לא כמה ייצא מזה. על הראשון יש לי שליטה מלאה, ועל השני אין לי שום שליטה, וכל הכאב בא מכך שאנחנו מחליפים ביניהם.

מי שעובד כך, ולא משנה מה עיסוקו ומה תוארו ואם הוא שכיר או עצמאי, הקב"ה אוהב אותו, וכל אשר יעשה ה' מצליח בידו.

"ממילא הכל נקבע מראש, אז למה להתאמץ?"

השאלה הזאת מגיעה כמעט תמיד, ולרוב היא מגיעה מתוך עייפות ולא מתוך פילוסופיה. לכל אדם נקבע כמה ירוויח במשך השנה, מתי ייוולד ומתי ימות, וכל שאר הדברים. אז למה לא פשוט לשבת ולא לעשות כלום?

אדם שנמצא במצב של סכנה יכול לבחור בשתי דרכים קיצוניות: לא לעשות כלום, כי ממילא הגורל ידוע מראש; או לא לפחד משום דבר ולהכניס את עצמו אפילו למקום סכנה, מתוך מחשבה שבורא העולם יציל אותו מהכל. שתי ההחלטות האלה אינן נכונות.

מי שיושב ולא עושה כלום הופך את עצמו לרובוט, והמציאות היום-יומית מוכיחה לו שכאשר יש שריפה צריך לברוח. יש משמעות למעשים שלנו. ומצד שני, מי שקופץ לתוך האש מתוך אמונה שה' יציל אותו עובר על מצווה מפורשת בתורה, שציווה עליו אותו בורא עולם שבו הוא בוטח: "לא תנסו את ה' אלקיכם" (דברים ו, טז).

המסקנה: יש בחירה חופשית, ואפשרויות הבחירה הן שנקבעו מראש. נקבע מה המבחר, ויש בחירה חופשית לבחור מתוכו. האדם חייב לבחור בכל רגע בדבר הנכון, להיות פעיל, ולהשתמש בזכות הבחירה שניתנה לו.

"אמר רבי יצחק: יפה צעקה לאדם, בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין."

מסכת ראש השנה טז, א

כלומר גם לאחר שיש גזר דין ונקבע לכל אדם כמה ירוויח וכמה יחיה, עדיין אפשר לשנות את הדין לטובה על ידי תפילה, צעקה וצדקה. הגזירה אינה קיר. היא מצב פתיחה.

ואם אני פשוט לא מסוגל כמו אחרים?

נתוני הפתיחה של בני אדם שונים זה מזה לגמרי: יכולת שכלית, בריאות, עושר, הורים, מחלה, עוני. אדם שנולד עם נתוני פתיחה קשים לא יוכל להתמודד עם ההישגים של חברו שבורך בכל הברכות. האם נקבע לו מראש שיקבל פחות?

לא. השכר הוא על הדרך ולא על ההישג - על הבחירות שאדם עושה בכל רגע ורגע, ולא על המקום שאליו הגיע. יכול להיות יהודי פשוט שהשכר שהוא מקבל על ההתמודדות היום-יומית שלו גדול בהרבה משכרו של אדם שהגיע לתפקיד רם ונכבד ועושה בכל יום מעשים טובים רבים.

לסיכום, בשורה אחת

ההשתדלות שלי היא לעשות את מה שלפני בצורה הטובה ביותר שאני מסוגל לה, ולהתפלל. התוצאה אינה בידי, והיא גם לא בידי המתחרה שלי, ולא בידי המעסיק שלי, ולא בידי השוק. היא בידי אחד בלבד, ואליו אפשר לפנות ישירות, היום, בלי תור.

מתוך הספר "כוח האמונה" לרב יעקב מאור. חזרה לכל הנושאים