הפסיקות שמובאות כאן נלקחו מפוסקים שונים, וייתכנו הבדלים ביניהם. מי שמסתפק בדבר מעשי, יעשה שאלת רב. בהכשרת כלים במיוחד, מקרה שאינו דומה למה שכתוב כאן - שאלו רב ואל תחליטו לבד.
הכשרת המטבח · שאלות 1 עד 10
מצרכים, קטניות ותרופות · שאלות 11 עד 17
ניקיון ובדיקת חמץ · שאלות 18 עד 28
ביעור חמץ ומכירתו · שאלות 29 עד 34
ערב פסח ותענית בכורות · שאלות 35 עד 41
ליל הסדר · שאלות 42 עד 48
כבולעו כך פולטו - הכלי מוכשר בדיוק באותה דרך שבה בלע.
כלי שהשימוש בו באש עצמה, כמו שיפוד שצולים עליו - בלע באש, ולכן מוכשר באש. זה "ליבון": מכניסים אותו לאש עד שניצוצות ניתזים ממנו.
כלי שהשימוש בו בבישול דבר לח, כמו סיר שבישלו בו מרק - בלע דרך נוזל רותח, ולכן מוכשר במים רותחים. זו "הגעלה": מרתיחים מים בכלי, ובעוד המים מבעבעים על האש מכניסים את הכלי פנימה, וגם את הידיות והמכסה. וטוב להכניס שלוש פעמים.
המקור הוא בתורה, אחרי מלחמת מדין: "כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר... וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים".
הולכים אחרי רוב תשמישו.
ההכשר נקבע לפי רוב השימוש שבו הכלי בולע. אם רוב השימוש הוא בתבשילים לחים, גם אם לפעמים משתמשים בו למאכל יבש - הכשרו בהגעלה.
לכן סיר, אפילו שלפעמים מבשלים בו מאכל יבש בלי רוטב, הכשרו בהגעלה. ועל הדרך הזאת כל כלי וכלי.
ניקוי יסודי, 24 שעות בלי שימוש, ושעה בחום הגבוה ביותר. אבל התבניות לא מוכשרות.
מנקים את התנור היטב בחומרי ניקוי מכל שיירי מאכל וזיעה שהצטברו בפינות. טוב להמתין 24 שעות בלי שימוש, ואז להסיק אותו שעה אחת במידת החום הגבוהה ביותר. אחרי זה מותר לאפות ולצלות בו בפסח.
והנקודה שמפספסים: לתבניות האפייה ההכשר הזה לא מועיל. לא משתמשים בתבניות של החמץ, אלא בתבניות מיוחדות לפסח או בתבניות חד פעמיות.
קערת מים עם מעט חומר ניקוי, חמש-שש דקות הפעלה.
מנקים אותו היטב מכל שיירי מאכל דבוקים. מניחים בתוכו קערת מים עם מעט חומר ניקוי - כדי לפגום את המים שלא יהיו ראויים לשתייה כלל - ומפעילים כך את המיקרוגל במשך חמש או שש דקות.
אם יש בו גופי השחמה, ההכשר שלו הוא כהכשר תנור אפייה: ניקוי, המתנה, ושעה בחום הגבוה ביותר.
מים רותחים מכלי ראשון. ואם יש חשש שהשיש יתקלקל - נייר כסף.
את השיש מדיחים ומנקים היטב בכל הפינות, ומערים עליו מים רותחים מכלי ראשון. אם יש חשש שיתקלקל מהרותחים, מצפים אותו בנייר כסף.
את הכיור מדיחים היטב ומערים עליו מים רותחים מכלי ראשון, שלוש פעמים.
וכיריים וחצובה: מנקים את כל החלקים היטב ומגעילים. ואם עירה עליהם מים רותחים מכלי ראשון - הוכשרו בכך. ויש מחמירים לצפות בנייר כסף.
לבני ספרד - לא. שטיפה והדחה ודי. לבני אשכנז - תלוי אם השתמשו בהן בחמץ חם.
שנינו שכלי זכוכית אינם בולעים ואינם פולטים כלל, ולכן אינם צריכים שום הכשר. אפילו הכניסו בהם משקה חמץ לזמן ממושך, כבקבוקי בירה - מותר להשתמש בהם בפסח, ובלבד שישטוף וידיח היטב. כך פסק מרן בשולחן ערוך.
בני אשכנז נוהגים להחמיר בכלי זכוכית שהשתמשו בהם בחמץ חם, שלא להשתמש בהם בפסח. אבל כלי דורלקס ופיירקס, שמבשלים בהם על האש ממש - יכולים בני אשכנז להכשירם בהגעלה שלוש פעמים. ובהם אין שוטפים אחר כך במים קרים כנהוג, מחשש שיתפוצצו.
ובני עדות המזרח שנהגו בחוץ לארץ להחמיר בכלי זכוכית ועלו לארץ ישראל - רשאים לשנות ממנהגם ולהקל כדעת מרן, אף בלי התרה.
לבני ספרד לא - שימוש בצונן אינו מבליע. לבני אשכנז כן.
כל סוגי הכלים שהשתמשו בהם בצונן בלבד - גביע קידוש, כוסיות כסף וכדומה - אף שיודע ששתה בהם משקה חמץ כמו בירה או ויסקי, אינם בולעים כלל, ומותרים בשטיפה והדחה בלבד.
ובני אשכנז מחמירים להגעיל ברותחים גם כלים שהשתמשו בהם בצונן.
לא. כלי חרס אין להם הכשר.
התורה העידה עליהם שאינם פולטים, ולכן מצניעים אותם ולא משתמשים בהם בפסח.
יוצא דופן אחד: אם השימוש בהם היה במשקה חמץ צונן, כמו בירה, ושהה המשקה בתוכם 24 שעות - ההכשר הוא למלא אותם מים, ואחרי 24 שעות לרוקן ולמלא מים אחרים ל-24 שעות, ושוב פעם שלישית. ואז מותר לתת לתוכם יין לליל הסדר.
כי בבשר וחלב כל בליעה בפני עצמה היא היתר, ובחמץ לא.
בשאר ימות השנה, כשיש לכלוך של חלב או בשר הניכר לעין - ודאי צריך לנקות אותו. השאלה היא רק על הבלוע בחצובה ובכיריים.
שם, כיוון שכל בליעה בפני עצמה היא בליעה של היתר - חלב לבד או בשר לבד - סמכו על המציאות המוכחת שהאש שורפת מיד את מה שנשפך. בפסח החמירו, משום החומרה הגדולה של איסור חמץ.
לפני זמן איסור החמץ בבוקר ערב פסח.
ראוי להקדים את ההגעלה לפני סוף השעה החמישית בערב פסח. מי שמגעיל אחרי הזמן הזה נכנס לכמה פרטי דינים נוספים, וצריך שאלת רב.
ובכל עיר יש היום, ברוך ה', מקומות הכשרת כלים מטעם הרבנות המקומית לפני החג. מי שאינו בטוח בעצמו - שם המקום.
לא. אורז, חומוס, שעועית, אפונה ועדשים אינם חמץ כלל ועיקר.
אין שום איסור מצד עצמם לאכול אותם בפסח. החומרה נולדה ממצב שכבר אינו קיים: לפני כמה מאות שנים, כששדות החיטה והקטניות היו סמוכים זה לזה, היו גרעיני חיטה משתלשלים לשדות הקטניות ומתערבים בהם, ולא כולם היו בקיאים לברור אותן היטב. לא פעם נמצא בפסח גרגר חיטה בתבשיל, ואז נאסר כולו.
לכן הנהיגו בארצות אשכנז שלא לאכול קטניות כלל. ובני אשכנז ודאי צריכים להקפיד במנהגם, משום "ואל תיטוש תורת אמך".
וכבר התבטא הגאון חכם צבי, שהיה מבני אשכנז: "הלוואי והמצה שאני אוכל בליל הסדר תהיה כשרה בלא שום חשש חימוץ, כמו האורז והקטניות שאוכלים אחינו הספרדים בפסח".
כן, וכך עדיף שתעשי.
רשאית לאכול אורז וקטניות, וכן להקל בכל מנהגי הספרדים. וכתבו הפוסקים שכך עדיף שתעשה, מאשר תחמיר על עצמה כמנהגי בית אביה - שבהתנהגות בחומרות יתר על בעלה היא גורמת למניעת שלום הבית, שחמור מאוד.
ובכיוון ההפוך: ספרדייה הנשואה לאשכנזי לא תבשל בביתם אורז וקטניות, אבל כשמגיעה לביקור אצל הוריה בחג - רשאית לאכול שם.
ובחור ספרדי שנהג בבית הוריו שלא לאכול קטניות, ונשא אישה ועומד ברשות עצמו - רשאי לאכול קטניות בלא התרה כלל.
כן, בלא שום חשש.
אף שאינו אוכל קטניות בעצמו, מותר לו לאכול את המאכלים שהתבשלו בסירים שבישלו בהם אורז וקטניות.
עוגה מקמח כשר לפסח הנילוש במיץ פירות, שמן, דבש או חלב - בלי מים כלל.
מי פירות אינם מחמיצים, ולכן מותר להשהות את העיסה הזאת זמן רב. וצריך בזה זהירות מרובה: שהכלים יהיו יבשים לגמרי ממים, כי אם יתערב בעיסה אפילו מעט מים, יכולה כולה להחמיץ.
מנהג בני אשכנז שלא לאפות מצה עשירה אלא לחולה או לזקן, ויכולים להקל גם לילדים קטנים. ובערב פסח מותר גם לבני אשכנז לאכול ממנה, שלא החמירו אלא בפסח עצמו.
ומי שמוכר בחנותו עוגות מצה עשירה - יש לו לתלות מודעה שבני אשכנז אינם אוכלים אותן בפסח, זולת חולים, זקנים וילדים קטנים.
מותרות לכולם, גם עם מים.
מאחר שהמצה כבר נאפתה, שוב אינה מחמיצה לעולם. לכן מותר אף לבני אשכנז לאפות עוגות מקמח מצה עם מים.
לא. טעמם פגום ואינם ראויים לאכילת כלב.
חמץ שנפסל מאכילת כלב בערב פסח - מותר ליהנות ממנו בפסח. לכן תמרוקים, בושם, מוצרי קוסמטיקה, משחת נעליים וחומרי ניקוי, אף אם נעשו ללא השגחה לפסח - מותר להשתמש בהם.
כדור בליעה - יש להתיר לחולה. סירופ מתוק וכדור מציצה - אסור.
תרופות שנעשו ללא השגחה מיוחדת לפסח ויש חשש שמעורב בהן חמץ שטעמו פגום: יש להתיר להשתמש בהן לצורך חולה שנפל למשכב, אף שאין בו סכנה - ובלבד שאין החך נהנה מהן כלל, כגון כדורי בליעה.
אבל אם החך נהנה מהן, כמו כדורי מציצה או סירופ מתוק - אסור.
ומה טוב לבקש מהרופא מראש שירשום תרופות הכשרות לפסח, כמצוי היום ברוב התרופות.
הבדיקה היא מחמץ, לא מאבק. זו השאלה החשובה ביותר בדף הזה.
צריך לנקות את כל חדרי הבית מחשש חמץ: כיסי הבגדים, ילקוטי בית הספר, ארונות המטבח, המקרר, הרכב, וכל מקום שייתכן שהכניסו בו חמץ במשך השנה.
אבל יש נשים שטורחות הרבה מעבר למה שההלכה דורשת, ומתוך כך מגיעות - חס ושלום - לכעס, לרוגז ולחוסר סבלנות כלפי הבעל והילדים. ודבר זה הוא מכלי הנשק הגדולים ביותר של היצר הרע: להרוס את השלום, השלווה והשמחה בבית. ונמצא ששכרה יוצא בהפסדה.
מצוות הבדיקה היא מחמץ ולא מאבק. שיתנהל הכול בנחת רוח, ברוגע ובשמחה, והכול על מקומו יבוא בשלום.
וכנגד זה, חובה על כל בעל לשים לב לחזק, לעודד ולסייע לאשתו בעבודתה לקראת הפסח.
לא. ברכונים כן.
אין צורך לבדוק את הספרים מחשש שנפלו בהם פירורי חמץ, ואף שלפעמים לומדים בהם עם עוגה ביד - מותר ללמוד בהם בפסח.
אבל ברכונים, שמצוי שדבוקים בהם שיירי מאכל - אין להשתמש בהם אלא אחרי ניקוי היטב.
בליל י"ד בניסן, תכף בצאת הכוכבים, לאור הנר.
מי שעדיין לא התפלל ערבית והגיע זמן צאת הכוכבים - יתפלל ערבית תחילה ואחר כך יבדוק, שמקדימים את המצווה התמידית. ומי שהתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים - יקרא קריאת שמע ואחר כך יבדוק.
ובשנה שערב פסח חל בשבת, מקדימים את הבדיקה לליל שישי, י"ג בניסן.
מחצי שעה לפני הזמן - אסור לאכול פת יותר מכביצה, אסור להתחיל מלאכה, ואסור לישון.
אסור לאכול פת או עוגה יותר מכביצה - 54 גרם בלי קליפתה - מחצי שעה לפני זמן הבדיקה ועד שיבדוק. אבל פירות וירקות, או תבשיל של אורז וכדומה, מותר לאכול אפילו הרבה, וכן תה או קפה.
אסור להתחיל במלאכה חצי שעה לפני הזמן, שמא יימשך אחריה וישכח. ואסור לישון אפילו מעט.
ויש פתרון: מי שרוצה בכל זאת לאכול, להתחיל מלאכה או לנוח - ימנה אדם אחר שיזכיר לו לבדוק כשיגיע הזמן.
וכל האיסורים האלה חלים רק על בעל הבית שבודק בעצמו. לשאר בני הבית מותר.
מותר עד שמגיע זמן הבדיקה, ואפילו בחצי השעה שלפניו.
לא גזרו בלימוד תורה כמו שגזרו באכילה, מלאכה ושינה - מגודל חשיבות הזמן ומחומרת העוון של ביטול תורה. ומי שהתחיל ללמוד לפני כן, אין צריך להפסיק גם כשהגיע הזמן.
ובתי כנסת שמתקיימים בהם שיעורים מדי ערב: טוב שידחו את השיעור לשעה מאוחרת יותר, כדי שיספיק הציבור לבדוק בביתו ואחר כך לחזור. אבל אם יודע מגיד השיעור שאם ילכו לא יחזרו - לא יבטל את הרבים מלימוד תורה, אלא ימסור את השיעור כרגיל, ויכריז אחר כך שלא לשכוח לבדוק.
מנהג ישראל, ואם לא מצא - סומך על הביטול.
מנהג ישראל להכין לפני הבדיקה עשר חתיכות פת קטנות מאוד, עטופות היטב בנייר, ולפזר אותן בפינות הבית. וטוב שבני הבית יפזרו אותן, ולא בעל הבית הבודק.
כדאי לרשום את מקום ההנחה, מחשש שישכחו היכן הניחו. ואם חיפש ולא מצא - יכול לסמוך על הביטול שמבטל אחר כך.
ויש נוהגים שהבודק לוקח עמו סכין לחטט אחר החמץ שבחורים ובסדקים, ומוליך עמו קערה שיש בה פרוסת לחם, וכשמגיע זמן הביעור למחרת שורף את החמץ שבקערה. ולסימן טוב, כדאי לתת מעט מלח בקערה.
מי שאין לו נר - בודק בפנס ומברך. ואת האור כן מדליקים.
בודקים לאור הנר, ולא לאור אבוקה. ומי שאין לו נר - יבדוק בפנס, ומברך.
ולא יכבה את אור החשמל. אדרבה, עדיף לבדוק עם הנר לאור החשמל שמאיר יותר, ולהשתמש בנר בעיקר לחורים ולסדקים החשוכים.
אם דיברת מעניין הבדיקה - לא. אם דיברת בדבר אחר - כן.
אסור לדבר בין הברכה לבדיקה, ואפילו מעניין הבדיקה - כגון שכבה הנר ומבקש שיביאו לו אש. אבל אם דיבר מעניין הבדיקה, אינו חוזר לברך; ואם דיבר שלא מעניינה, צריך לחזור ולברך.
ואחרי שהתחיל לבדוק, גם אז ייזהר שלא לדבר - אבל אם דיבר, אינו חוזר לברך.
ואם הוצרך לברך "אשר יצר" באמצע הבדיקה, רשאי, שמא ישכח לברך אחר כך.
כן, את שניהם - ואפילו אם אינו נוסע ברכב בכל הפסח.
את הרכב בודקים לאור הנר או בפנס אחרי שגמר את הבדיקה בבית, כי עדיין חוששים שמא ייכנס בו בפסח, אף שאומר שברור לו שלא. ואף שמכר את החמץ, עדיין צריך לבדוק שלא יישאר שם חמץ בעין.
וכן את החנות. והברכה שמברך בבית פוטרת גם את בדיקת הרכב והחנות, ולא ידבר עד שיגמור לבדוק את כולם. ואולם אם החנות רחוקה מביתו מרחק רב, יכוון בברכה שבבית לפטור רק את הבדיקה שבבית, ואז יוכל לברך שנית על בדיקת החנות.
ומוסדות ציבוריים צריכים לבדוק את כל הרכבים שברשותם, כגון הסעות תלמידים, אף שאינם נוסעים בהם בפסח.
כן. ואם יוצא לפני ליל י"ד - ממנה שליח.
המתארח כל ימי הפסח, אף שאינו מגיע לביתו - צריך לבדוק את החמץ בליל י"ד עם ברכה בביתו.
ואם יוצא מביתו לפני ליל י"ד: לכתחילה ימנה את חברו שליח שיבדוק עם ברכה, ואת נוסח הביטול יאמר בעל הבית בעצמו. ואם אינו חפץ שאחר יבדוק בביתו - יבדוק בעצמו לפני שיצא, אך לא יברך, כיוון שעדיין לא הגיע זמן הבדיקה.
ובדירה שכורה, חובת הבדיקה על השוכר הגר בדירה ולא על המשכיר.
אם לא הבנת - לא יצאת ידי חובה כלל.
הביטול הוא גילוי דעת שאינו מחשיב את החמץ לכלום, אלא הרי הוא כעפר בעלמא. וחייב להבין באמירה שזו כוונתו. מי שחושב שהוא אומר איזו תחינה או בקשה - לא יצא ידי חובת הביטול כלל.
הנוסח בלילה: "כל חמירא דאיכא ברשותי, דלא חזיתיה ודלא ביערתיה, ליבטיל ולהווי כעפרא דארעא". ומי שאינו מבין ארמית יאמר בלשון הקודש: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו, יתבטל ויהיה כעפר הארץ". ואומרים שלוש פעמים ליתר חיזוק.
כי בלילה עוד נשאר חמץ שרוצים לאכול בבוקר.
בלילה הנוסח מבטל רק חמץ "שלא ראיתיו", וביום "שראיתיו ושלא ראיתיו". הטעם: בלילה האדם שומר את החמץ שנותר כדי לאכול אותו בבוקר, ונמצא שאין דעתו לבטל את מה שהוא רואה. אבל ביום, שאינו משייר לעצמו שום חמץ, שייך לומר שמבטל גם את מה שרואה.
ועוד שואלים: למה בנוסח היום אומרים "שביערתיו" - הרי חמץ שבער מן העולם אינו צריך ביטול? הכוונה למצב שהניח פרוסת לחם עבה באש, ונשרף ממנה רק הצד החיצוני, ופנים הלחם עדיין ראוי לאכילה. את החלק הפנימי הזה הוא מבטל.
קודם שורפים, ואחר כך מבטלים. ולא להיפך.
מבטלים רק אחרי השריפה, כדי לקיים את מצוות הביעור בחמץ שעדיין שלו. וצריך לסיים לשרוף ולבטל לפני סוף השעה החמישית - כי מאותו רגע החמץ כבר אסור בהנאה מדברי חכמים, והביטול לא יועיל.
חותכים לפרוסות דקות, ואם לא - שופכים נפט.
טוב שלפני השריפה יחתוך את החמץ לפרוסות דקות, כדי שתשלוט בו האש היטב עד שיישרף לגמרי כפחמים. ואם לא עשה כן, ישפוך עליו הרבה נפט, כדי שיימאס לאכילה.
ובהגיע זמן הביעור, לא יעשה מלאכה עד שיבער את החמץ.
כן, ודאי.
לפעמים נשאר בטעות איזשהו חמץ או תערובת חמץ שאינו יודע עליו. ואם לא ימכור, אף שביטל, יעבור על דברי חכמים שאסרו להשאיר חמץ ברשותו, והחמץ ייאסר בהנאה.
ויזדרז למכור ולא ימתין ליום האחרון, שמא ישכח.
לא. המכירה מתבצעת דרך הרבנות המקומית.
אין לאדם לסמוך על עצמו ולמכור לגוי, כי פרטי המכירה ודיניה רבים עד מאוד.
ושתי נקודות מעשיות: מוכרים את החמץ בלא הכלים. מי שטעה ומכר גם את הכלים, צריך להטביל אותם במקווה אחרי פסח כדין הקונה כלים מגוי, אך לא יברך על הטבילה. ואת החמץ המכור מניחים במקום מוצנע וסגור, שלא תיגע שם יד אדם.
ומותר למכור גם את החמץ של ההורים או של החברים, כשיודע שאינם מוכרים בעצמם. ועדיף שיודיע להם מראש, אבל גם אם לא הודיע - רשאי למכור עבורם.
מיד במוצאי פסח, אבל רק מחנות עם תעודת מכירת חמץ.
חמץ שנמכר לגוי באמצעות הרבנות מותר באכילה מיד במוצאי הפסח, כיוון שבשטר המכירה נכתב במפורש שהגוי מרשה למוכרים לקחת מיד אחרי הפסח ולשלם לו אחר כך. ולכן מותר לאפות מופלטה במימונה, שהיא חמץ גמור.
אבל צריך להיזהר: לא לקנות חמץ אחרי הפסח אלא מחנות שיש לה תעודת מכירת חמץ מהרבנות המקומית, התקפה לשנה זו. אחרת עלול להיכשל באכילת "חמץ שעבר עליו הפסח", שאסור באכילה ובהנאה.
בפועל כמעט אף אחד לא צם - משתתפים בסעודת מצווה ונפטרים.
המנהג הוא שהבכורות הזכרים הבריאים מתענים בערב פסח, זכר לנס שהציל ה' את בכורי ישראל. אבל בדורות אלו, שירדה חולשה לעולם, נהגו להפסיק את התענית על ידי השתתפות בסעודת מצווה: סיום מסכת, ברית מילה, פדיון הבן, בר מצווה שחל זמנו בערב פסח וכדומה.
הבכור טועם לפחות כזית - 27 גרם - ואפילו פירות, ובזה נפטר.
אבל שימו לב: בסעודת סיום מסכת צריך הבכור לשמוע את הסיום ולהשתדל להבין. ואם לא שמע לפחות חלק מדרשת הסיום - אינו נפטר מהתענית כלל.
מסכת גמרא, ספר בזוהר, חומש או נביא - וגם משניות, אבל רק למסיים עצמו.
ספר אחד מהזוהר הקדוש נחשב כסעודת מצווה, אף שאינו מבין מה שקורא. כבר כתב החיד"א שהקריאה בזוהר מסוגלת להאיר את הנפש אפילו אם יטעה בקריאתו, והיא תיקון גדול לנשמה. וכן אמר האר"י ז"ל לבעל תשובה אחד ללמוד בכל יום חמישה דפים בזוהר, אף שאינו מבין.
סיום מסכת משניות נחשב כסעודת מצווה רק למסיים עצמו ולא לשומעים, וצריך שילמד בהבנה - ברטנורא וקצת תוספות יום טוב. בקריאה בלבד לא מועיל.
וסיום מסכתות קטנות כמו סופרים או כלה מועיל, וכן חומש אחד או נביא אחד, ובלבד שילמד בהבנה.
ואבל בתוך שנה - מותר לו להשתתף בסעודת סיום מסכת, כיוון שזו סעודת מצווה.
יש נוהגים שהאב מתענה עבורו, והמקילים משתתפים בסעודת מצווה.
יש נוהגים שהאב מתענה עבור בנו בכורו כשהוא קטן. וגם המקילים שלא לצום, טוב שהאב ישתתף בסעודת מצווה - עד שיגיע הבן לגיל מצוות.
מלאכה גמורה אסורה. תיקונים לצורך החג מותרים - בחינם.
אסור לעשות מלאכה מחצות היום. שני טעמים: כדי לפנות את הזמן להכנת צרכי החג, ומפני שבזמן בית המקדש היו מקריבים קרבן פסח מחצות, וביום שאדם מקריב קרבן נאסר במלאכה.
לא אסרו אלא מלאכה גמורה, כגון לתפור חליפה חדשה - ואפילו בחינם. אבל תיקונים לצורך החג מותרים אפילו במעשה אומן, ובלבד שיהיו בחינם. ובתיקון קל כתפירת כפתור, רשאי האומן אף ליטול שכר.
ומה שמותר כל היום: לגזוז ציפורניים, לצחצח נעליים ולגהץ בגדים.
תספורת: מצווה להיכנס לחג מסופר, אבל אין להסתפר אחרי חצות. רק גילוח הזקן מותר. ומי ששכח - רשאי להסתפר בעצמו בלבד.
לא, כל היום. גם לא לילדים שמבינים.
אסור לאכול מצה בערב פסח כל היום, כדי שיהיה היכר וחידוש באכילתה בלילה לשם מצווה. ואף את הילדים אין להאכיל מצה - אבל קטן שאינו מבין בסיפור יציאת מצרים, מותר להאכילו.
מצה עשירה מותרת לגדולים, אבל משעה עשירית של היום אסורה אף היא, ובמקום צורך יש להקל עד 50 גרם ולא יותר.
ופירות, ירקות, בשר ודגים - מותר לאכול כרצונו, ובלבד שלא ימלא כרסו.
בדיוק להפך. זו אחת הטעויות הנפוצות.
טוב לאכול בערב פסח כמות כזאת שישער בעצמו שתספיק לו שלא ירעב בלילה - כדי שלא יבוא למהר לגמור את ההגדה ואת סיפור יציאת מצרים.
מי שעיניו ולבו נמשכים אחרי החרוסת ואחרי "שולחן עורך" ימהר בהגדה ולא יאריך כראוי. לכן יכין את עצמו מערב החג ויאכל מאכלים המרגיעים את נפשו, כתפוחי אדמה וכדומה.
ואדרבה: כשיאכלו הוא ובני ביתו כראוי, יישבו כולם רגועים ושלווים בלילה, ויספר להם בנחת, בסבלנות ובשמחה.
וחובה קדושה להשכיב את הילדים לישון בערב פסח, כדי שיהיו ערניים כל הסדר ויתקיים בהם "והגדת לבנך" - שזו עיקר מטרת הלילה.
בשעת הדחק בלבד. לכתחילה - שמורה עבודת יד.
מצות החובה שאוכלים בליל הסדר צריכות להיות ממצה שמורה משעת קצירה, שנעשתה בעבודת יד בכוונה "לשם מצת מצווה". לדעת רוב הפוסקים אין יוצאים ידי חובה בלילה הראשון במצות מכונה המצויות, ורק בשעת הדחק, כשלא השיג שמורה עבודת יד, יוצא בהן.
ומהודר מזה: מצות שנאפו דווקא בערב פסח אחרי חצות היום, שהוא זמן הקרבת קרבן פסח. כך כתב מרן בשולחן ערוך, ולכל הדעות יש בזה לפחות מצווה מן המובחר.
ומי שרגיש לקמח חיטה - יאכל מצה מקמח שיבולת שועל.
כזית 27, כביצה 54, רביעית יין 81.
כזית - 27 גרם. לחולה או לזקן שקשה לו, יש להקל ב-18 גרם, אך לא יברך בעצמו אלא ישמע מאחר.
כביצה - 54 גרם, בלי קליפתה.
רביעית יין - 81 גרם. ובדיעבד די ברוב רביעית, 41 גרם.
כרפס - פחות מכזית בכוונה: עד 15 גרם ולא יותר.
מוציא מצה - 54 גרם, כזית מהעליונה וכזית מהפרוסה. מרור - 27 גרם. אפיקומן - 27 גרם, והמחמירים 36.
ומותר לשקול את המצה והמרור במשקל מכני, כיוון שזו שקילה של מצווה.
תלוי איפה, ותלוי אם אתה איש או אישה.
מסבים על צד שמאל. מי שהסב על צד ימין - כאילו לא הסב כלל, וצריך לחזור ולשתות בהסבה לצד שמאל. וגם אדם שמאלי מסב לצד שמאל, ואם טעה והסב לצד ימין - יצא.
אישה שלא הסבה - אינה צריכה לחזור, בכל מקום שצריך להסב.
ובמצה: שכח להסב - חוזר לאכול שוב בהסבה, אך לא יברך שנית. ובכורך ובאפיקומן: אם שכח וקשה לו לאכול שוב - יצא.
וראוי להזכיר לבני הבית להסב, מאחר שאין אנו רגילים בזה כל השנה.
כי כל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילה - אבל בלא ברכה.
שבעת המשקים הם יין, דבש דבורים, שמן זית, חלב, טל, דם ומים. האוכל מאכל שיש עליו רטיבות מאחד מהם חייב ליטול ידיו, אך ללא ברכה. וכיוון שהכרפס מטובל במשקה, תיקנו ליטול לפניו - וזה "ורחץ", בלי ברכה. וטוב שלא ידבר מהנטילה עד אכילת הכרפס.
ו"רחצה", לפני המצה, היא נטילה רגילה עם ברכה.
ושימו לב: בטיבול הכרפס ישים לב שייגעו ידיו בעלים הרטובים, כדי שיתחייב בנטילה - שהרי הכרפס פחות מכזית, ואם ידיו אינן נוגעות ברטיבות אינו חייב.
כי כבר בירכנו עליו בכרפס.
בברכת הכרפס מכוונים לפטור את המרור שיאכל אחר כך. ולכן על המרור מברכים רק "על אכילת מרור".
וגם אם יצא בינתיים לחוץ או לבית הכיסא - שלגבי דיני ברכות היציאה נחשבת הסח הדעת ומצריכה ברכה שוב - כאן אין צריך לברך. שכיוון שחייבים מן הדין לאכול מרור, הרי זה כמאכל הבא מחמת הסעודה, שנפטר בברכת "המוציא" שעל המצה.
מטבילים וינערים. מי שאוכל מרור עם הרבה חרוסת מבטל את המצווה.
מטבילים את המרור בחרוסת אבל לא משהים אותו בתוכה, שלא יתבטל טעם המרירות, ומנערים את החרוסת מעליו. ולא כאותם האוכלים את המרור עם הרבה חרוסת ומבטלים בזה לגמרי את מצוות מרור - שהרי אינם מרגישים את טעם מרירותו.
ובכורך זה שונה: שם מטבילים ואין צריך לנער. מפני שאינו משהה אלא מטביל בלבד, ובאמת לא נאבד טעם המרור. ובמרור עצמו החמירו, מפני שאכילתו היא מן הדין, ואילו כורך הוא רק לזכר.
שבע דקות לכזית. ואין צורך לבלוע הכול בבת אחת.
ילעס את המצה היטב כדי שירגיש טעם מצה בפיו. ואין צריך לבלוע את כל הכזית יחד, אלא יאכל מעט מעט כאכילה רגילה - רק ישים לב שלא ישהה באכילתו יותר משבע דקות לכזית.
וכך נהג החזון איש, שלא היה מכניס את כל הכזית לפיו בבת אחת אלא אוכל מעט מעט.
וחולה או זקן שקשה לו לאכול את המצה לבדה - רשאי לטבול אותה באיזה משקה או בתבשיל מעט חם. ואם עדיין קשה, אפשר לפורר לו את המצה לפירורים דקים.
תלוי כמה התקדמת. ובכל מקרה אפשר לתקן.
נזכר אחרי שעשה מים אחרונים או שאמר "בואו ונברך" - יאכל מיד בלי ברכת "המוציא".
נזכר אחרי שהתחיל ברכת המזון - יסיים לברך, ולא ישתה את הכוס השלישי. אלא ייטול ידיו מיד, בלי ברכה על הנטילה, יברך "המוציא" ויאכל, יברך שוב ברכת המזון, וישתה את הכוס השלישי.
נזכר אחרי ששתה כוס שלישי, ואפילו במשך כל הלילה - ייטול ידיו ויאכל שוב.
ואחרי האפיקומן אסור לאכול כלום, כיוון שצריך שיישאר טעם המצה בפה. ואם טעה ואכל, אם עדיין לא בירך ברכת המזון - חוזר ואוכל אפיקומן. ומכל מקום מותר לשתות כל משקה שאינו משכר. ובני אשכנז מחמירים בזה, אלא אם כן נשאר אחרי הסדר ללמוד ולספר עוד ביציאת מצרים.
וצריך לאכול אותו לפני חצות, וכן את המצה, את המרור ואת ההלל. והאוכל אחרי חצות יצא בדיעבד.
מקור החומר: החוברת "חג הפסח בהלכה ובאגדה", שער ההלכה, בניסוח מחודש. השיעורים בגרמים הם כפי שהם מופיעים שם; המחמירים ילכו לפי השיעורים הגדולים.
אין תשלום, אין הרשמה ואין חסימות. מי שרוצה להחזיק את העבודה הזאת, מוזמן לקחת חלק.
לתרומה