הכשרת כלים היא תחום עם הרבה פרטים, ולא כל מקרה דומה לקודמו. מי שאינו בטוח בעצמו בכלי מסוים, יפנה לרב מורה הוראה. בכל עיר יש היום מקומות הכשרת כלים מטעם הרבנות המקומית לפני החג.
שואלים ודורשים בהלכות הפסח שלושים יום לפני החג. לכן ראוי ונכון להתחיל ללמוד את הלכות הפסח מיום פורים, שהוא היום השלושים שלפני פסח, כדי שההלכות יהיו שגורות בפה ויקיים את המצוות כהלכתן.
אין אומרים וידוי בכל חודש ניסן, מפני שכולו ימי שמחה לעם ישראל - בעבר, בהווה ובעתיד.
כחצי שנה אחרי יציאת מצרים נצטוו ישראל לבנות את המשכן, וחנכו אותו בראש חודש ניסן. שנים עשר נשיאי ישראל הקריבו קרבנות מראש חודש ועד י"ב בו, וכל נשיא עשה יום טוב ביום שהקריב. י"ג בניסן היה אסרו חג של הנשיאים. י"ד בניסן הוא ערב פסח, ואחריו שבעת ימי החג עד כ"א. כ"ב הוא אסרו חג של פסח. ומכ"ג עד כ"ט בניסן - ימי שמחה לעתיד, שהרי בניין בית המקדש עתיד להיבנות בט"ו בניסן, כמו שאמרו חכמים: "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל".
נמצא שכל ימי החודש הם ימים טובים ושמחים, ולכן אין אומרים בהם וידוי כלל.
כשראש חודש ניסן חל בשבת, מוציאים שלושה ספרי תורה: בראשון שישה עולים בפרשת השבוע, בשני העולה השביעי בקריאת ראש חודש, ובשלישי המפטיר בפרשת "החודש". כשראש חודש ניסן חל בחול, קוראים פרשת "החודש" בשבת שלפניו.
מנהג טוב לקרוא מראש חודש ניסן ועד י"ב בו את פרשת הנשיא של אותו יום כמובא בפרשת נשא, וב-י"ג לקרוא ארבעה פסוקים שבתחילת פרשת בהעלותך, כמובא בסידורים.
מותר להתענות תענית יחיד בחודש ניסן, כגון על פטירת אב או אם. אלא שבדורות שלנו, שהגופות נחלשו, אם יתענה יש חשש שימעט בלימוד תורה - ולכן עדיף שלא יתענה כלל, אלא ישב ויעסוק בתורה. זכות התורה מעלה את ההורים הנפטרים הרבה יותר מהתענית, ובפרט אם זוכים לארגן שיעור תורה ברבים לעילוי נשמתם.
בני אשכנז נהגו שהחתן מתענה ביום חופתו, ורשאים להתענות תענית זו גם בחודש ניסן.
היוצא בימי ניסן ורואה אילני מאכל שמוציאים את פרחיהם, מברך עליהם ברכת האילנות, כדי להודות לה' על חידוש העצים היבשים שהפריחם.
נוסח הברכה: "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות, להנות בהם בני אדם."
השבת שלפני חג הפסח נקראת "שבת הגדול".
באותה שנה שיצאו ישראל ממצרים חל פסח ביום חמישי, ובשבת שלפניו, י' בניסן, ציווה הקדוש ברוך הוא את ישראל לקחת שה לקרבן פסח. כששאלו המצרים לפשר הדבר, ענו להם בני ישראל: עתיד הקדוש ברוך הוא בליל חמישי להרוג את כל בכורי מצרים, ואנו ניתן את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות כדי שלא ייגוף המשחית את בתינו.
כששמעו זאת הבכורים, הלכו מיד אל אבותיהם ואל פרעה ודרשו לשלח את ישראל כדי שלא ימותו. הם נתקלו בסירוב מוחלט, והחלו במלחמה זה מול זה, ונהרגו רבים מהמצרים - "למכה מצרים בבכוריהם", כלומר מצרים הוכו על ידי בכוריהם עצמם.
כשראו המצרים כך, חגר איש חרבו לנקום בישראל, אלא שה' הגן עליהם והביא על המצרים מחלות וייסורים עד שנאלצו לסגת. היה זה יום גדול לישראל, ועל כן נקראת שבת זו "שבת הגדול".
טעם נוסף לשם: חובה קדושה להתאסף בשבת זו ברוב עם בבתי כנסיות, וחכמי ישראל דורשים בהלכות הפסח ובעריכת ליל הסדר. וטוב להרחיב גם בדברי אגדה, בסיפור יציאת מצרים ובפירושי ההגדה, להזכיר גבורות ה' ונפלאותיו.
בשנה שערב פסח חל בשבת, מקדימים את דרשת שבת הגדול לשבת הקודמת. ומכל מקום, גם בשבת של ערב פסח ממש יש לדרוש בסיפור יציאת מצרים ובחיזוק האמונה.
הפטרת שבת הגדול היא "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים" (מלאכי ג, ד).
ומנהג יפה לומר בשבת הגדול: "שבת הגדול שלום", כדי לזכור ולהזכיר לאחרים את נסי הבורא ונפלאותיו.
בכלים שהשתמשנו בהם כל השנה למאכלי חמץ אי אפשר להשתמש בפסח, אלא אם כן נפליט מהם את החמץ הבלוע. מי שיכול לייחד לעצמו מערכת כלים נפרדת לפסח - תבוא עליו ברכה. וישים לב להצניע את כל כלי החמץ בארון מיוחד, לסגור אותו ולכתוב עליו "חמץ", כדי שלא יטעו להשתמש בהם בפסח.
מי שאין לו אפשרות כזאת, צריך להכיר כמה פרטי דינים בהכשרת הכלים.
כשחזרו ישראל ממלחמת מדין הביאו עמם שלל גדול של כלי כסף וזהב, וציווה אותם הקדוש ברוך הוא להכשיר את הכלים מבליעת המאכלות האסורות. נאמר שם (במדבר לא, כא-כג): "כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר... וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים".
מכאן למדנו את הכלל: כבולעו כך פולטו - כל כלי מוכשר כדרך שימושו.
ליבון - לכלים שהשימוש בהם באש עצמה, כגון שיפודים שצולים עליהם. מכניסים אותם לאש עד שניצוצות ניתזים מהם.
הגעלה - לכלים שהשימוש בהם בבישול דבר לח, כגון סיר שבישלו בו מרק. מרתיחים מים בכלי, ובעוד המים מבעבעים על האש מכניסים את הכלי למים - וגם את הידיות והמכסה. וטוב להכניס שלוש פעמים.
לפני ההגעלה ינקה את הכלי היטב בחומרי ניקוי, יסיר כל לכלוך וחלודה, וינקה גם במקום הברגים. נהגו לשטוף את הכלי במים קרים מיד אחרי ההגעלה, זכר לבית המקדש שהיו נותנים שם את הכלים אחרי ההגעלה במים קרים.
ראוי להקדים את ההגעלה לפני זמן איסור החמץ בערב פסח (סוף השעה החמישית בבוקר). מי שמגעיל אחרי הזמן הזה נכנס לכמה פרטי דינים נוספים.
ההכשר של כל כלי נקבע לפי רוב השימוש שבו הוא בולע. אם רוב השימוש בכלי הוא בתבשילים לחים, גם אם לפעמים משתמשים בו למאכל יבש - הכשרו בהגעלה. וכן בכל כלי וכלי.
| הכלי | ההכשר |
|---|---|
| סירים | הגעלה, וגם המכסה. בכלי אלומיניום יש לגרד היטב את השחרורית שבתחתית; אם אי אפשר - יגעיל כמו שהוא. |
| כפות, כפיות ומזלגות | רוב שימושם בכלי שני, ודי בהכשר בכלי שני: ירתיח מים, ישפוך לקערה, ובעוד המים חמים מאוד יניח בהם את הכלים. בני אשכנז מחמירים להגעיל דווקא בכלי ראשון. |
| סכין | הגעלה. ינקה היטב, ובפרט במקום החיבור לידית. בהגעלת סכין אין חובה שהמים יהיו על האש - די שיהיו חמים מאוד. |
| מצקת | הגעלה. |
| מחם מים | אם מקפידים כל השנה שלא לחמם עליו מאכלים - די בהדחה מבחוץ. ואם חיממו עליו אפילו פעם אחת פיתה או בורקס: הגוף בהגעלה, ובמחם חשמלי ימלא מים עד הסוף וירתיח עד שיגלשו על כל הצדדים. את המכסה יגעיל, ויכסה בנייר כסף או ישתמש במכסה אחר. |
| מחבת | הגעלה - בין אם משתמשים בה בהרבה שמן ובין במעט. |
| תבנית עוגה | ליבון. והמקל להכשיר בהגעלה יש לו על מה לסמוך. |
| תנור אפייה | ינקה היטב מכל שיירי מאכל וזיעה שהצטברו בפינות, וטוב שימתין 24 שעות בלי שימוש. אחר כך יסיק שעה אחת בחום הגבוה ביותר. לתבניות האפייה זה לא מועיל - ישתמש בתבניות מיוחדות לפסח או חד פעמיות. |
| מיקרוגל | בלי גופי השחמה: ינקה היטב, יניח בתוכו קערת מים עם מעט חומר ניקוי (כדי לפגום את המים שלא יהיו ראויים לשתייה), ויפעיל חמש-שש דקות. עם גופי השחמה: כהכשר תנור אפייה. |
| כיריים וחצובה | ינקה את כל החלקים היטב ויגעיל. ואם עירה עליהם מים רותחים מכלי ראשון - הוכשרו בכך. ויש מחמירים לצפות בנייר כסף. |
| פלטה | ינקה מכל חשש חמץ דבוק, ויערה עליה מים רותחים מכלי ראשון. ויש מחמירים לצפות בנייר כסף. |
| שיפודים ורשתות | ליבון באש עד שניצוצות ניתזים מהם. מי שטעה והכשיר בהגעלה בלבד וצלה בהם בפסח - רשאי לאכול את המאכל. |
| מדיח כלים | ינקה היטב, וטוב שיפעיל את המכונה ריקה עם מים רותחים וחומרי ניקוי. |
| שיש מטבח | ינקה היטב בכל הפינות ויערה עליו מים רותחים מכלי ראשון. ואם יש חשש שיתקלקל - יצפה בנייר כסף. |
| כיור | ידיח היטב ויערה עליו מים רותחים מכלי ראשון, שלוש פעמים. |
| פלסטיק, עץ, אבן ואמייל | כשימושם כך הכשרם - כדין כלי מתכות. |
| כלי חרס | אין להם הכשר. התורה העידה עליהם שאינם פולטים, ולכן יצניע אותם ולא ישתמש בהם בפסח. |
| מקרר | ניקוי בלבד, ובפרט בגומיות שבדלתות ובחריצים. |
| שולחן | מי שאוכל ישירות על השולחן בלי מפה - נהגו לערות עליו מים רותחים. ואם יש חשש שיתקלקל, די שיכסה אותו במפה כל ימי הפסח. |
| שיניים תותבות | ינקה היטב היטב, וטוב לערות עליהן מים רותחים. |
| צעצועים | שטיפה וניקוי היטב של כל צעצועי ומשחקי הילדים. |
שנינו שכלי זכוכית אינם בולעים ואינם פולטים כלל, ולכן אינם צריכים שום הכשר. אפילו הכניסו בהם משקה חמץ לזמן ממושך, כבקבוקי בירה - מותר להשתמש בהם בפסח, ובלבד שישטוף וידיח היטב. כך פסק מרן בשולחן ערוך.
בני אשכנז נוהגים להחמיר בכלי זכוכית שהשתמשו בהם בחמץ חם, שלא להשתמש בהם בפסח. אבל כלי דורלקס ופיירקס, שמשתמשים בהם לבישול על האש ממש - יכולים בני אשכנז להכשירם בהגעלה שלוש פעמים. ובהם אין לשטוף אחר כך במים קרים, מחשש שיתפוצצו.
בני עדות המזרח שנהגו בחוץ לארץ להחמיר בכלי זכוכית ועלו לארץ ישראל - רשאים לשנות ממנהגם ולהקל כדעת מרן השולחן ערוך, אף בלי התרה.
כל סוגי הכלים שהשתמשו בהם בצונן בלבד - כגביע קידוש או כוסיות כסף - אף שיודע ששתה בהם משקה חמץ כבירה או ויסקי, אינם בולעים כלל ודי בשטיפה והדחה. ובני אשכנז מחמירים להגעיל ברותחים גם כלים ששימשו בצונן.
שאלה מתבקשת: בשאר ימות השנה אין צריך להגעיל את החצובה והכיריים בין בשר לחלב, אף שלפעמים נשפך מהמאכל - ומדוע בחמץ מחמירים?
התשובה: גם בשאר ימות השנה, כשיש לכלוך של בשר או חלב הניכר לעין - צריך לנקותו. אלא שלגבי הבלוע בחצובה, כיוון שכל בליעה בפני עצמה היא בליעה של היתר (חלב לבד או בשר לבד), סמכו על המציאות המוכחת שהאש שורפת מיד את הנשפך. בפסח החמירו משום חומרת איסור חמץ.
כל מצרכי המזון שקונים לפסח צריכים להיות כשרים לפסח בהשגחה מוסמכת. ויקפיד בזה אפילו במצרכים שאינם ממיני דגן, כי לפעמים אחד הרכיבים מכיל תערובת חמץ שאינה ידועה לנו.
יש לדעת ולהודיע: האורז וכל הקטניות - חומוס, שעועית, אפונה, עדשים וכדומה - אינם חמץ כלל ועיקר, ואין שום איסור לאכול אותם בפסח.
אלא שלפני כמה מאות שנים, כששדות החיטה והקטניות היו סמוכים זה לזה, היו גרעיני חיטה משתלשלים לשדות הקטניות ומתערבים בהם, ולא כולם היו בקיאים לברור את הקטניות היטב. לא פעם נמצא בפסח גרגר חיטה בתבשיל, ואז נאסר כולו. לכן הנהיגו בארצות אשכנז חומרה שלא לאכול קטניות כלל, ובני אשכנז ודאי צריכים להקפיד במנהגם משום "ואל תיטוש תורת אמך".
יש קהילות מסוימות בחוץ לארץ, כחלק מערי מרוקו ותוניס, שהנהיגו חומרה זו על עצמן. מי מהן שעלו לארץ ישראל, שה"מרא דאתרא" שלה הוא מרן השולחן ערוך - אם רוצים לשנות את מנהגם ולאכול קטניות, רשאים, ובלבד שיעשו התרה על מנהגם הקודם.
וכבר התבטא הגאון חכם צבי, שהיה מבני אשכנז: "הלוואי והמצה שאני אוכל בליל הסדר תהיה כשרה בלא שום חשש חימוץ, כמו האורז והקטניות שאוכלים אחינו הספרדים בפסח".
המנהג לבדוק את האורז שלוש פעמים בתשומת לב רבה, שלא תימצא בו חיטה. וייזהרו לא לבדוק ליד הילדים כשהלחם בידם, שמא ייפלו פירורים לאורז.
מותר ללוש ולאפות עוגות מצה עשירה - עוגות מקמח חיטה כשר לפסח הנילוש במיץ פירות, שמן, דבש או חלב, בלי מים כלל. מי פירות אינם מחמיצים, ולכן מותר להשהות עיסה זו זמן רב.
וצריך בזה זהירות מרובה מאוד: יקפיד שהכלים יהיו יבשים ממים, כי אם יתערב בעיסה אפילו מעט מים, יכולה כל העיסה להחמיץ.
מנהג בני אשכנז שלא לאפות מצה עשירה אלא לחולה או לזקן, ויכולים להקל גם לילדים קטנים. ובערב פסח מותר גם לבני אשכנז לאכול מצה עשירה, שלא החמירו אלא בפסח עצמו. ומי שמוכר בחנותו עוגות מצה עשירה, יש לו לתלות מודעה שבני אשכנז אינם אוכלים אותן בפסח, זולת חולים, זקנים וילדים קטנים.
עוגות מקמח מצה - מותר אף לבני אשכנז לאפות עוגות מקמח מצה עם מים, שמאחר שהמצה כבר נאפתה, שוב אינה מחמיצה לעולם.
חמץ שנפסל מאכילת כלב בערב פסח - מותר ליהנות ממנו בפסח. לכן תמרוקים, בושם, מוצרי קוסמטיקה, משחת נעליים וחומרי ניקוי - אף אם נעשו ללא השגחה לפסח, מותר להשתמש בהם, כיוון שטעמם פגום ואינם ראויים לאכילת כלב.
תרופות - אם נעשו ללא השגחה מיוחדת לפסח ויש חשש שמעורב בהן חמץ שטעמו פגום, יש להתיר להשתמש בהן לצורך חולה שנפל למשכב, אף שאין בו סכנה - ובלבד שאין החך נהנה מהן כלל, כגון כדורי בליעה. אבל אם החך נהנה מהן, כמו כדורי מציצה או סירופ מתוק, אסור. ומה טוב לבקש מהרופא שירשום תרופות הכשרות לפסח, כמצוי היום ברוב התרופות.
מי שהתערב לו חמץ בטעות במאכלים הכשרים לפסח - מצא גרגר חיטה בתבשיל, הכניס בטעות מצרך שאינו כשר לפסח, או השתמש בטעות בכלי חמץ - יפנה לרב מורה הוראה. הפרטים בנושא זה רבים מאוד, והכלל שצריך להכיר הוא שחמץ בפסח אינו בטל אפילו באלף: אפילו משהו של חמץ שהתערב בתבשיל בפסח - נאסר כל התבשיל.
אבל אם התערב החמץ לפני הפסח, בטל בשישים ככל האיסורים. ואם כבר עברו 24 שעות משעה שבישלו את החמץ בסיר, הטעם הבלוע נפגם - "נותן טעם לפגם מותר". בני אשכנז מחמירים בזה.
מקור החומר: החוברת "חג הפסח בהלכה ובאגדה", בניסוח מחודש. העמודים המסומנים במקור בסוגריים הם לפי חזון עובדיה הלכות פסח.
אין תשלום, אין הרשמה ואין חסימות. מי שרוצה להחזיק את העבודה הזאת, מוזמן לקחת חלק.
לתרומה