ערב פסח תשפ"ז: יום רביעי, י"ד בניסן, 21.04.2027.
זמני ירושלים לאותו יום: זריחה 06:04, חצות היום 12:38, הדלקת נרות 18:31, שקיעה 19:11, צאת הכוכבים 19:29.
סוף זמן אכילת חמץ וסוף זמן ביעורו נגזרים משעות זמניות ומשתנים בין יישוב ליישוב. יש לקחת אותם מלוח השנה המקומי ולא מכאן.
נהגו הבכורות הזכרים הבריאים להתענות בערב פסח, זכר לנס שהציל ה' את בכורי ישראל בשעה שנגף את בכורי מצרים במכת בכורות.
בדורות אלו, שירדה חולשה לעולם, נהגו להפסיק את התענית על ידי השתתפות בסעודת מצווה: סיום מסכת, ברית מילה, פדיון הבן, בר מצווה שחל זמנו בערב פסח וכדומה.
קטן - יש נוהגים שהאב מתענה עבור בנו בכורו כשהוא קטן. וגם המקילים שלא לצום, טוב שהאב ישתתף בסעודת מצווה עד שיגיע הבן לגיל מצוות.
כשערב פסח חל בשבת - המנהג להקדים את התענית ליום חמישי, י"ב בניסן.
מנהג אשכנז שלא לומר "מזמור לתודה" בשחרית של ערב פסח ושל חול המועד, מפני שבזמן שבית המקדש היה קיים לא הקריבו קרבן תודה בימים אלו - שהיה צריך להביא עם הקרבן ארבעים חלות, עשר מהן חמץ, וחששו שלא יספיקו לגמור לאכול את חלות החמץ לפני זמן איסור חמץ. ומנהג בני ספרד לאומרו, כיוון שאין מזמור זה נתקן לשם קרבן תודה אלא לשם הודאה.
אסור לעשות מלאכה בערב פסח מחצות היום. שני טעמים נאמרו בזה:
אסור לאכול מצה בערב פסח כל היום, כדי שיהיה היכר וחידוש באכילתה בלילה לשם מצווה. ואף את הילדים אין להאכיל מצה - אבל קטן שאינו מבין בסיפור יציאת מצרים, מותר להאכילו מצה.
מצה עשירה (עוגה מקמח כשר לפסח ומיץ פירות בלי מים כלל) מותרת אף לגדולים. אבל משעה עשירית של היום אסור לאכול אף מצה עשירה, ובמקום צורך יש להקל לאכול עד 50 גרם ולא יותר.
פירות, ירקות, בשר ודגים - רשאי לאכול כרצונו, ובלבד שלא ימלא כרסו, כדי שיאכל את המצה בלילה לתיאבון.
טוב לאכול כמות כזאת שישער בעצמו שתספיק לו שלא ירעב בלילה, כדי שלא יבוא למהר לגמור את ההגדה ואת סיפור יציאת מצרים.
אדרבה: כשיאכלו הוא ובני ביתו בערב פסח כראוי, יישבו כולם רגועים ושלווים בלילה, ויספר להם בנחת, בסבלנות ובשמחה.
כל אדם יכין בביתו מבעוד מועד את כל המאכלים הנצרכים לעריכת הסדר:
יין - ארבע כוסות לכל אחד.
מצות שמורות עבודת יד - כ-110 גרם לכל אחד.
כרפס - עלי סלרי, קצת לכל אחד.
לטיבול הכרפס - מים עם מיץ לימון, או מי מלח, או חומץ.
מרור - חסה, 54 גרם לכל אחד.
חרוסת.
זרוע - בשר או עוף צלוי או מבושל, לקערת הסדר.
ביצה מבושלת.
וכן סעודת חג משובחת, קצת ממתקים לעורר את הילדים, והגדה של פסח לכל אחד.
מצות החובה שאוכלים בליל הסדר צריכות להיות ממצה שמורה משעת קצירה, שנעשתה בעבודת יד בכוונה "לשם מצת מצווה". לדעת רוב הפוסקים אין יוצאים ידי חובה בלילה הראשון במצות מכונה המצויות, ורק בשעת הדחק, כשלא השיג מצה שמורה עבודת יד, יוצא ידי חובה במצות מכונה.
מצת מצווה - ראוי להתאמץ להשיג מצות שנאפו דווקא בערב פסח אחרי חצות היום, שהוא זמן הקרבת קרבן פסח. וכשערב פסח חל בשבת - ילוש בערב שבת אחרי שש שעות. ויתאמץ בזה, כי לכל הדעות יש בזה לפחות מצווה מן המובחר.
אדם הרגיש לאכילת מצה מקמח חיטה - יאכל מצה מקמח שיבולת שועל.
יקפיד לקנות חסה וכרפס מגידול מיוחד שאין בו חשש תולעים. אכילת תולעים חמורה מאוד יותר מכל מאכלות אסורות.
ואם לא השיג מגידול מיוחד - יתלוש את כל עלי החסה הירוקים ויזרוק אותם, ויאכל רק את הקלח הלבן אחרי בדיקה קפדנית ויסודית, כיוון שהקלח קל יותר לבדיקה.
בשר לפסח - אסור לומר "בשר זה לפסח" או "זרוע זו לפסח", שנראה כאוכל בשר קודשים חוץ למקדש. אלא יאמר: בשר זה "ליום טוב". ונהגו להיזהר בזה גם בעופות ובדגים.
חובה קדושה להשכיב את הילדים לישון בערב פסח, כדי שיהיו ערניים כל הסדר ויתקיים בהם "והגדת לבנך" - שזו עיקר מטרת ליל הסדר.
לפני כניסת החג תדליק האישה נרות לכבוד יום טוב, ותברך לפני ההדלקה:
"ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב."
נשים אשכנזיות שנוהגות בנר שבת להדליק לפני הברכה - בנרות של יום טוב לא תעשינה כן, אלא תברכנה ואחר כך תדלקנה.
הטוב ביותר להדליק נרות שבת ויום טוב בשמן זית, שבזכות המהדרים במצווה זו זוכים לבנים תלמידי חכמים.
בשנת תשפ"ז זה אינו המקרה - ערב פסח חל ביום רביעי. הדינים כאן נועדו לשנים שבהן ליל הסדר חל במוצאי שבת.
יכין מערב שבת נר נשמה דלוק, כדי שתהיה לו אש מוכנה להדליק ממנה במוצאי שבת לכל צורכו - חימום התבשילים והדלקת נר ליום טוב.
בשבת זו אין לאכול חמץ החל מסוף השעה הרביעית מהבוקר, ואין לאכול מצות כל היום כולו. איך אפוא מקיימים שלוש סעודות? שתי דרכים:
ביום שישי י"ג בניסן בבוקר יוציא את כל החמץ מהבית ולא ישאיר ממנו כלל, וישרוף אותו כבכל שנה עד סוף השעה החמישית. וכן יבטל את החמץ בערב שבת אחרי הביעור.
שורף את החמץ ביום שישי בבוקר, ומשאיר כמה פיתות כפי הנצרך לסעודות ליל שבת והבוקר - אך לא חלות, שהן גורמות לפירורים. ולא יבטל את החמץ אחרי שריפתו, שהרי עדיין הוא אוכל חמץ.
אם השתמשו בכלים של חמץ, אין היתר לשטוף אותם בשבת - שנמצא מכין משבת לחול. אלא יצניע אותם עד אחרי הפסח.
חובה גם בשבת זו לאכול סעודה שלישית בפת, ולא די במזונות. ישתדל לאכול מצות מבושלות וייקח לפחות שתיים ללחם משנה. ואם אין לו מצה מבושלת - יאכל מצה עשירה מעט יותר מכביצה, או תבשיל כבשר ודגים.
הזמן: מאחר שבלילה צריך לאכול את המצה לתיאבון, יזדרז לקיים סעודה שלישית עד השעה העשירית מהבוקר. ואם שכח, ימהר מיד כשנזכר לעשותה במצה מבושלת, ויאכל כזית (27 גרם) עד 50 גרם ולא יותר. פירות, אורז וירקות מותר לאכול עד השקיעה.
מותר לטלטל מצה רגילה בשבת ואין בזה מוקצה, כיוון שראויה לאכילה בליל שבת. אבל מצות שמורות המיוחדות לליל הסדר הרי הן מוקצה ואסור לטלטלן, מחמת חסרון כיס - כיוון שהקצה אותן שלא לאכול עד ליל הסדר. ואם יש לו כמות גדולה של מצות שמורות ואינו מקפיד שלא לאכול מהן לפני הפסח - מותר לטלטלן.
טוב שהאישה תבשל את כל מאכלי ליל הסדר ביום שישי, כיוון שגם היא צריכה לשבת בנחת ובשמחה לשמוע את סיפור יציאת מצרים - שהרי הנשים חייבות בהגדה ובכל מצוות הפסח. ובליל החג רק תחמם את התבשילים, וידליקו את הגז מאש שדלקה מערב שבת.
לא יתחילו בסידור השולחן ובשאר ההכנות אלא אחרי צאת השבת, שהרי אסור להכין משבת ליום טוב. ולפני ההכנות תאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".
אם בני הבית מרובים והזמן דחוק, אפשר להתחיל בסידור השולחן בלבד מיד אחרי השקיעה - אבל את שאר המלאכות, כהדלקת הנרות או הגז, לא יתחילו בשום אופן אלא אחרי צאת השבת.
הדלקת הנרות לחג תיעשה אך ורק אחרי צאת השבת, ועל ידי הבערה מאש שהייתה דלוקה לפני השבת, כמו נר נשמה. ויש להשתדל שהאישה תדליק עד צאת השבת לרבנו תם.
ואישה המדליקה בנרות תיזהר שלא תדביק ביום טוב את הנרות לפמוטות על ידי חימום השעווה - משום ממרח. אלא תדביק ביום שישי את הנרות בזוג פמוטות אחר, ובליל החג תדליק בהם.
בתפילת ערבית של יום טוב במוצאי שבת מוסיפים בעמידה "ותודיענו", במקום "אתה חוננתנו" שבכל מוצאי שבת, כמובא בסידורים. ואם שכח ולא אמרו: אם נזכר כשאמר "ברוך אתה" לפני שהמשיך "ה' מקדש ישראל והזמנים" - חוזר ואומר "ותודיענו". אבל אם כבר אמר "ברוך אתה ה'", אינו חוזר.
ברכת מעין שבע - בליל פסח שחל בשבת, אין לשליח הציבור לומר ברכת "מעין שבע", ושליח ציבור שאמרה - אין לקהל לענות אחריו אמן כלל.
הטעם: ברכת "מעין שבע" נתקנה מפני שבזמנם היו בתי הכנסת מחוץ לעיר, ופעמים שאנשים היו מתאחרים וחוזרים לבדם בלילה וניזוקים. הברכה האריכה את התפילה כך שכולם יסיימו יחד. וכיוון שהתורה אמרה על ליל פסח "ליל שימורים הוא לה'", ודרשו חכמים - לילה המשומר מן המזיקים, אין כאן חשש כלל.
כך פסקו רבנו ניסים גאון, מחזור ויטרי, הריטב"א, התוספות, המאירי, הראב"ן, הטור, הריב"ש, הרשב"ש ועוד, ומרן הבית יוסף העיד שכן המנהג. וכן פסק מרן בשולחן ערוך. והרדב"ז כתב: "כל הרוצה לאומרה - דעת חיצוני הוא, ואין ראוי לקרותו מחלוקת כלל, ולא לחוש לו".
קריאת ההלל בברכה - מנהג ישראל לגמור את ההלל בברכה בליל יום טוב בבית הכנסת בתפילת ערבית. ויכוון בברכה הראשונה לפטור את ההלל שקוראים בסדר על כוס רביעי.
נשים - גם הנשים חייבות בהלל זה. ואף אישה שאינה רגילה להתפלל ערבית, תעמוד לפני תחילת הסדר ותקרא את ההלל בברכה עד סופו, בברכת "יהללוך". ואישה שאינה יודעת לקרוא - תשמע מחברתה ותצא ידי חובתה.
מקור החומר: החוברת "חג הפסח בהלכה ובאגדה", בניסוח מחודש. הזמנים לתשפ"ז חושבו לירושלים; לכל יישוב אחר יש לקחת את הזמנים מלוח השנה המקומי.
אין תשלום, אין הרשמה ואין חסימות. מי שרוצה להחזיק את העבודה הזאת, מוזמן לקחת חלק.
לתרומה