הזמנים המדויקים של סוף זמן אכילת חמץ, סוף זמן ההנאה ממנו וחצות היום משתנים לפי השנה ולפי המקום. הם מופיעים בלוח השנה המקומי, ואין לסמוך על שעה שנכתבה לשנה אחרת.
נאמר בתורה: "שבעת ימים שאור לא יימצא בבתיכם" (שמות יב, יט), "ולא ייראה לך חמץ ולא ייראה לך שאור בכל גבולך" (שם יג, ז), ונאמר עוד: "תשביתו שאור מבתיכם".
אסור להשהות חמץ שלנו ברשותנו כל ימי הפסח. המשהה חמץ ברשותו עובר על איסור "לא ייראה לך חמץ" וביטל גם את מצוות "תשביתו".
מאכלי בעלי חיים - יש להיזהר שלא תהיה בהם תערובת חמץ כלל ועיקר, ומצוי הדבר מאוד במאכל הדגים.
חמץ שעבר עליו הפסח - מי שעבר והשאיר חמץ ברשותו בפסח, אסרו עליו חכמים לאכול חמץ זה. ואפילו בהנאה נאסר - כגון להאכיל אותו לבהמה, לחיה ולעוף, או למכור אותו לגוי.
אם מוכר את החמץ לגוי במכירה גמורה, אף על פי שהחמץ נשאר בביתו - הרי זה מותר, כיוון שאין החמץ שייך לו. ובלבד שיניח אותו במקום מוצנע וסגור, שלא תיגע שם יד אדם.
יש להיזהר שלא לקנות חמץ אחרי הפסח אלא מחנות שיש לה תעודת מכירת חמץ מהרבנות המקומית, התקפה לשנה זו. אחרת עלול להיכשל באכילת "חמץ שעבר עליו הפסח".
יש לנקות את כל חדרי הבית ניקוי יסודי, שלא יישאר שם שום חשש חמץ: כיסי הבגדים, ילקוטי בית הספר, ארונות המטבח, המקרר, הרכב, וכל מקום שייתכן שהכניסו בו חמץ במשך השנה.
וכבר אמר רבנו האר"י ז"ל: כל הנזהר ממשהו של חמץ בפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה.
אף על פי שהנשים טורחות טרחה מרובה מאוד בניקיון הבית לפסח, יש לדעת כי מצוות הבדיקה היא מחמץ ולא מאבק.
פעמים שהאישה טורחת יותר מדי, מעבר לנדרש על פי ההלכה, ומתוך כך מגיעה - חס ושלום - לכעס, לרוגז ולחוסר סבלנות כלפי בעלה וילדיה. ודבר זה הוא מכלי הנשק הגדולים ביותר של היצר הרע: להרוס את השלום, השלווה והשמחה בבית. ונמצא ששכרה יוצא בהפסדה.
לכך תשתדל שהכול יתנהל בנחת רוח, ברוגע, בשלווה ובשמחה - והכול על מקומו יבוא בשלום.
וכנגד זה, חובה על כל בעל לשים לב לחזק, לעודד ולסייע לאשתו בעבודתה בניקיון הבית לקראת ימי הפסח.
ספרים - אין צורך לבדוק את הספרים מחשש שמא נפלו בהם פירורי חמץ, ואף שלפעמים לומדים בהם עם עוגה ביד - מותר ללמוד בהם בפסח. ואולם ברכונים, שמצוי שדבוקים בהם שיירי מאכל, אין להשתמש בהם אלא אחרי ניקוי היטב.
בליל י"ד בניסן, תכף בצאת הכוכבים, בודקים את החמץ לאור הנר.
בתי כנסת שמתקיימים בהם שיעורי תורה מדי ערב אחרי ערבית - טוב שידחו את השיעור לשעה מאוחרת יותר, כדי שיספיק הציבור לבדוק את החמץ בביתם בתחילת הלילה ואחר כך יחזרו לשיעור. אבל אם יודע מגיד השיעור שאם ילכו לביתם לא יחזרו, או שיחזרו פחות אנשים - לא יבטל את הרבים מלימוד תורה, אלא ימסור את השיעור בשעה הקבועה, ואחר כך ילכו לביתם ויבדקו בשמחה. וטוב שיכריזו אחר כך בציבור שלא לשכוח לבדוק.
וכל זה בשיעור של דף היומי או פסקי הלכה בלבד. שיעור עם פלפול הנמסר לרבים - ידחו אותו לאחר הבדיקה, שמא יימשכו וישכחו.
בכל האיסורים האלה אין האיסור אלא על בעל הבית שבודק בעצמו, אבל לשאר בני הבית מותר.
לפני הבדיקה מברך: "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ."
צריך לבדוק בכל פינות הבית: במקרר, בארונות המטבח, במרפסות, בחדר המדרגות, בגינות, ובכל מקום שמכניסים בו חמץ. ויבדוק בכל חדרי הבית, אף אם ברור לו שמעולם לא אכל שם חמץ. וכשיש ילדים קטנים בבית - יבדוק גם מתחת לארונות ולמיטות.
ומספרים על הגאון החתם סופר, שהרבה לבדוק בכל הבית ובעלייה, בכל ארגז וארגז, בחצר ובגן - ובכל מקום שאפשר באיזו מציאות שבעולם להכניס בו חמץ. והיה בודק בכבודו ובעצמו, אף שהיו לו בנים ובנות ובחורי חמד שאפשר לסמוך עליהם, והיה מטריח את עצמו גם במה שאינו לפי כבודו: להכניס את ראשו ללול התרנגולים ולבדוק היטב.
אחרי גמר הבדיקה צריך לבטל את החמץ, שמא עדיין נותר בביתו חמץ שלא ראה. הביטול הוא גילוי דעת שאינו מחשיב אותו לכלום, אלא הרי הוא כעפר בעלמא. וחייב להבין באמירת הביטול שזו כוונתו - אבל אם חושב שהוא אומר איזו תחינה או בקשה, לא יצא ידי חובת הביטול כלל.
נוסח הביטול בלילה: "כל חמירא דאיכא ברשותי, דלא חזיתיה ודלא ביערתיה, ליבטיל ולהווי כעפרא דארעא."
ומי שאינו מבין ארמית, יאמר בלשון הקודש: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו, יתבטל ויהיה כעפר הארץ."
ויאמר את הנוסח שלוש פעמים ליתר חיזוק.
אזהרה: בגמר הבדיקה יצניע את כל החמץ שנותר לארוחת הערב והבוקר בפינה מיוחדת שלא יתפזר, ובפרט ישגיח על הקטנים שלא יטיילו עם אוכל.
מן התורה אסור לאכול או ליהנות מהחמץ ביום י"ד בניסן מחצות היום. חכמים עשו סייג:
סוף השעה הרביעית מתחילת הבוקר - סוף זמן אכילת חמץ.
סוף השעה החמישית - סוף זמן ההנאה מהחמץ (כגון למכור לגוי או לתת לפני העופות).
השעות נמדדות כשעות זמניות. העיקר להלכה לחשב אותן מעמוד השחר עד צאת הכוכבים. השעות המדויקות מופיעות בלוח השנה המקומי, והן משתנות משנה לשנה וממקום למקום.
ניקיון הפה - בגמר אכילת החמץ ינקה את הפה ויצחצח את השיניים היטב, שמא יישאר לו משהו בין השיניים ויצא אחרי זמן האיסור ויאכל אותו.
אחרי שגמר לאכול, ירכז את כל החמץ שנשאר וישרוף אותו באש, לקיים מצוות "תשביתו שאור מבתיכם".
אחרי ששורף את החמץ, יבטל אותו בפיו - ולא לפני הביעור, כדי לקיים את הביעור בחמץ שלו. וייזהר לסיים לשרוף ולבטל לפני סוף השעה החמישית, כי אז כבר נאסר החמץ בהנאה מדברי חכמים, והביטול לא יועיל.
נוסח הביטול ביום: "כל חמירא דאיכא ברשותי, דחזיתיה ודלא חזיתיה, דביערתיה ודלא ביערתיה, ליבטיל ולהווי כעפרא דארעא."
בלשון הקודש: "כל חמץ ושאור שישנו ברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא ביערתיו, יתבטל ויהיה כעפר הארץ."
בלילה הנוסח מבטל כל חמץ "שלא ראיתיו" בלבד, וביום "שראיתיו ושלא ראיתיו". הטעם: בלילה האדם שומר את החמץ שנותר כדי לאכול אותו בבוקר, ונמצא שאין דעתו לבטל את החמץ שהוא רואה. אבל ביום, שאינו משייר לעצמו שום חמץ, שייך לומר שמבטל גם את מה שרואה.
ועוד יש להבין, מדוע בנוסח היום אומר "שביערתיו" - והרי חמץ שבער מן העולם אינו צריך ביטול? הכוונה היא למצב שהניח פרוסת לחם עבה באש, ונשרף ממנה רק הצד החיצוני, ופנים הלחם עדיין ראוי לאכילה. את החלק הפנימי הזה הוא מתכוון לבטל.
ישייר לעצמו את החמץ הנצרך לשתי סעודות שבת, ואת שאר החמץ ישרוף ביום שישי, י"ג בניסן - וטוב שישרוף כמו בכל שנה, לפני סוף השעה החמישית. הפירוט המלא נמצא בדף ערב פסח.
מקור החומר: החוברת "חג הפסח בהלכה ובאגדה", בניסוח מחודש.
אין תשלום, אין הרשמה ואין חסימות. מי שרוצה להחזיק את העבודה הזאת, מוזמן לקחת חלק.
לתרומה