המדריך נכתב מקובץ ההלכות של הרב יעקב מאור לתשרי תשפ"ז. ט.ל.ח - בכל שאלה מעשית, ובמיוחד בענייני חולה, מעוברת ותרופות, יש לשאול רב ורופא. זמני הכניסה והיציאה משתנים לפי מקום, ויש להביא אותם מלוח הזמנים המקומי.
השנה, תשפ"ז, יום הכיפורים חל ביום שני. זה יום קדוש מאוד, ומתנה נפלאה שנתן הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.
הכפרה של היום הזה נובעת מכך שביום הזה בדיוק אמר ה' למשה רבנו: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ". להלן ריכוז של חלק מההלכות.
מראש השנה ועד לאחר ראש חודש מרחשוון אומרים תיקון לאה בלבד.
בעשרת ימי תשובה יש תחנון, ולכן מזכירים מזמור "יַעַנְךָ" וכו', ורק ידלג על הפסוק "עד אנה בכיה בציון...".
אחרי יום כיפור ועד א' בחשוון ועד בכלל מפסיקים לומר תחנון, ולכן ידלג בתיקון לאה על מזמור "יַעַנְךָ" וכו'.
נהוג לקחת תרנגול זכר לגברים, או תרנגולת לנקבות, לסובב סביב הראש ולומר את נוסח פדיון הכפרות, ועושים זאת שלוש פעמים. ונותנים את העופות לעניים. והיום קשה לעניים להתעסק עם עוף כזה.
לכן מנהג רוב האנשים היום לעשות את הפדיון בכסף, בשווי של קניית תרנגול שלם חי. כל אחד ישער לעצמו את המחיר.
זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי. אלו המעות יינתנו לצדקה, ואכנס אני לחיים טובים ולשלום.
מסובב את הכסף סביב ראשו ואומר, ויכוון לראשי תיבות חת"ך. ועושים זאת שלוש פעמים.
זה חליפתכם, זה תמורתכם, זה כפרתכם. אלו המעות יינתנו לצדקה, ואתם תיכנסו לחיים טובים ולשלום.
אם האדם אינו לידך, אפשר לעשות לו את הפדיון מרחוק (שו"ת שארית שמחה סימן ח'; ילקוט יוסף עמוד ע"ו; לוח דבר בעתו). ויכול אדם לתת כסף לפדיון כפרות על בני משפחתו או על חבריו, גם אם לא שאל אותם.
נוהגים לעשות פדיון כפרות על כל אחד ואחד בכל גיל, ואפילו על אישה בהריון ועל העובר שבבטנה.
את כסף הפדיון יש לתת לעניים וללומדי תורה.
כסף פדיון הכפרות אינו יורד מכספי מעשר. אך אם הוא מוסיף על הסכום, או תורם עבור אחרים, יכול להחשיב את ההפרש כמעשר.
זמן העשייה: טוב לעשות בלילה שלפני ליל יום כיפור, באשמורת הבוקר. השנה, שיום כיפור חל ביום שני, טוב לעשות את הפדיון במוצאי שבת. אך אפשר לעשותו בכל עשרת ימי התשובה, ומי שלא עשה כפרות בכל עשרת ימי התשובה, יכול להשלים בהושענא רבה.
אצלנו אפשר למסור שמות לפדיון כפרות, והכסף כולו הולך למשפחות נזקקות.
לעמוד פדיון הכפרותהשנה: מיום ראשון בבוקר ועד כניסת הצום.
נוהגים לעשות התרת נדרים וקללות. ויש הנוהגים ללכת לקברי צדיקים.
לא לעשות מלאכה ביום זה, ומי שעושה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה.
מצוות היום להרבות באכילה ושתייה. ורצוי לעשות סעודות "המוציא" דווקא, לפחות שתי סעודות פת, ולהרבות באכילה כאכילת שני ימים. וטוב לאכול דגים בשחרית.
פיוס: לבקש סליחה מחברים וממשפחה. ובמיוחד מההורים ומהרבנים, על שלא כיבדנו אותם כראוי. וטוב שגם ביום כיפור יכריז החזן בבית הכנסת שכולם ימחלו זה לזה.
הכנות לתפילה: לעבור על המחזור של יום כיפור ולהיזכר בסדר התפילות, ולנסות להבין את משמעות המילים. והמהדרים מסמנים את הכוונות בתפילה במקומות המתאימים.
טוב לטבול חמש פעמים במקווה. והכוונות בטבילה, על פי הבן איש חי (שנה ראשונה, פרשת וילך):
טבילה ראשונה - יכוון בשביל טהרה.
שנייה - לתיקון מידת הכעס.
שלישית - למתק הדין והגבורה בחסדים.
רביעית - לפשוט מעליו "בגדי החול".
חמישית - לכוון לקבל עליו הארת קדושת יום הכיפורים.
ואם קשה לו לזכור בעל פה את הכוונות, יקרא אותן רגע לפני שהוא נכנס למקווה.
רצוי שכולם יטבלו במקווה, גם ילד מעל גיל בר מצווה. ויש שנהגו שגם הנערות והנשים שאינן נשואות יטבלו.
לפני הטבילה: ליטול ציפורניים, לחצוץ שיניים, להסתרק ולהתקלח. ולהוריד כל חציצה.
בסעודה המפסקת לא לאכול דברים המחממים את הגוף, כגון כרכום ויין טוב, ולא דברים שמרבים זרע - שום צלוי או מבושל, ביצים, חלב חם. ונוהגים לאכול בשר עוף.
והפלא יועץ ממליץ: יהא מאכלו בסעודה המפסקת מעט הכמות ורב האיכות, כגון מרק טוב ומעט בשר עוף.
לפני ההליכה לבית הכנסת: לצחצח שיניים, כי מחר אסור אפילו להכניס אצבע במים. להחליף לנעליים שאינן של עור. לברך את אשתו, הבנים והבנות. ואז יקבל על עצמו את קדושת היום.
הדלקת נרות: הבעל יכין את הנרות, והאישה תברך "ברוך אתה ה'... להדליק נר של יום הכיפורים", ואז מדליקה. ומאותו הרגע החג נכנס. יש שנהגו לברך שהחיינו, ובמיוחד אישה שאינה הולכת לבית הכנסת, שיכולה לברך שהחיינו.
רצוי, ולא חובה, להדליק נר גדול שיישאר דולק עד מוצאי יום כיפור.
אכילה ושתייה · רחיצה · סיכה · נעילת הסנדל · תשמיש המיטה.
קטנים: קטן פחות מגיל תשע אין לו להתענות כלל. מגיל תשע ומעלה, בנים ובנות, מתחילים בתענית שעות, וכל שנה מוסיפים קצת בשעות. מגיל 11 יתענו כבר תענית מלאה מדין חינוך. ומגיל בר מצווה או בת מצווה, החיוב לצום הוא מדאורייתא.
חולה: אם הצום מסכן אותו, אסור לו לצום - "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". ומי שאוכל על פי הוראת רופא אינו נופל ואינו מוותר: הוא מקיים את רצון ה' בדיוק כמו מי שצם, כי זו ההלכה עצמה.
אך יאכל כדי צורכו בלבד, שלא ייכנס לסכנה. ואם אפשר, יאכל וישתה פחות משיעור: יאכל 30 סמ"ק, ימתין תשע דקות, ויאכל עוד 30 סמ"ק, וכן הלאה, עד שייצא ממצב הסכנה מחמת הצום. וישתה פחות מ-40 סמ"ק, וימתין תשע דקות לפני שישתה שוב.
בזמן שהוא ממתין באכילה, יכול לשתות בינתיים, ולהפך. רק לוודא שגם האוכל וגם השתייה הם בשיעורים ועם המתנה של תשע דקות, כי אוכל ומשקה אינם מצטרפים.
מעוברת ומניקה: גם הן צריכות לצום. הפטור מהצום הוא רק על פי הוראת רופא או שאלת רב. אך יולדת תוך שלושה ימים ללידה פטורה מהצום, ויכולה לאכול גם יותר מהשיעורים. משלושה ימים ללידה ועד שבעה ימים, תאכל לפי השיעורים, אלא אם הרופא אמר אחרת. ואישה שנמצאת במצב לידה, יכולה לאכול ולשתות כמה שתרצה.
תרופות: מי שחייב לקחת תרופות, למשל אנטיביוטיקה, ישאל את הרופא: אם אפשר לדלג על התרופה בלי שיהיה נזק, ידלג, וייקח את התרופה לפני כיפור ובמוצאי כיפור. ואם חייב לקחת גם בכיפור, יכניס את התרופה לעומק הפה ויבלע בלי מים. ואם אינו יכול לבלוע על יבש, ישתה קצת נוזל מר, כמו תמצית תה, שיהיה פחות משיעור. ואם יש לקחת את התרופה רק לאחר אוכל, יאכל על פי השיעורים וההמתנות שלמעלה.
מי שחייב לאכול בכיפור בהוראת רופא: ייטול ידיים לפני אכילת לחם כרגיל - עד סוף פרק היד, ולא רק עד קשרי האצבעות - ויברך על נטילת ידיים. אין צורך בלחם משנה ל"המוציא". ובברכת המזון יוסיף גם "יעלה ויבוא", בנוסח: "ביום הכיפורים הזה, ביום סליחת העוון הזה, ביום מקרא קודש הזה". ואם שכח "יעלה ויבוא", אינו חוזר.
רחיצה: אסור אפילו להושיט אצבעו במים. רק בבוקר כשמתעוררים, וכן לאחר כניסה לשירותים, רוחץ ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו. ואם התלכלך בידיו או בגופו - למשל אישה שהחליפה טיטול לתינוק והתלכלכה - מותר לרחוץ את מקום הלכלוך.
כהנים נוטלים ידיים לברכת כהנים באופן מלא, עד סוף פרק היד. אך הלוי שנוטל לכהן, ייטול רק עד סוף קשרי אצבעותיו.
סיכה: אסור למרוח קרמים או שמנים וכדומה. אך לצורך רפואה, אם זה מותר בשבת, מותר.
נעליים: אסור לנעול נעלי עור, או נעל מעץ המחופה בעור. ואם צריך להיכנס למקום שיש בו רטיבות רבה על הרצפה - למשל שירותים ציבוריים שהרצפה מצופה מים - מותר לו לנעול נעלי עור רק כדי להיכנס לשם, כדי שלא יתלכלך.
תשמיש: אין לשמש מיטתו, ואסור אפילו לגעת באשתו או להעביר דבר מידו לידה, כמו כל דיני נידה.
מאה ברכות: יש להשתדל להשלים למאה ברכות ביום, וביום כיפור זה קשה מאוד. אך מכיוון שזה חג, מותר בבשמים - עצי, עשבי, מיני, והנותן ריח טוב בפירות. להכין מראש! כל כשעתיים נחשב "היסח הדעת", ומותר לברך שוב על כל הסדרה. וכן לענות "אמן" אחרי כל עולה בתורה.
בתפילות: רצוי לקנות הוצאת ספר תורה, ובפרט הראשון. אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם. וכשמתוודה, יכוון לקיים מצוות וידוי. ורגע לפני שמיעת תקיעות השופר, וכן לפני כל עשיית מצווה, רצוי להרהר תשובה.
כוונה במילה "איה" במוסף: בשם האר"י הקדוש - במוסף של שני ימי ראש השנה, וכן ביום כיפור במוסף ובנעילה, כשאומרים "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ", יכול לכוון במילת "איה" לאחד משלושה דברים: עושר, או בנים תלמידי חכמים, או רוח הקודש - למי שראוי לכך. ובטוח שתתקבל בקשתו.
לאחר התפילה: טוב ללמוד משניות של כל מסכת יומא. לסיים תהילים - פעמיים תהילים הם 300 פרקים, כמניין "כפר". וטוב להישאר ער בחצות.
חולה שלא צם ואכל יותר משיעור: יכול לעלות לתורה, אבל לא יעלה שלישי, משום קריאת ההפטרה.
לברך זה את זה! ולא לקמץ! על פי הזוהר, הכוח של הברכות שמברכים זה את זה אחרי יום כיפור, כשכולם טהורים, גדול מאוד, וזה נותן שפע וברכה לכל השנה.
לנסות ללמוד משהו מיד אחרי הצום. מכיוון שבמוצאי כיפור כמעט ואין לומדי תורה, מי שדוחק את עצמו ולומד בזמן הזה, שכרו עצום באלפי אלפי מונים. הרב הגאון מחבר "אגלי טל" נולד מפני שאביו עשה כן. ויהי רצון שייתן לנו ה' כוח לעשות כן.
אין תשלום, אין הרשמה ואין חסימות. מי שרוצה להחזיק את העבודה הזאת, מוזמן לקחת חלק.
לתרומה