קיצור ההלכות לפי נושאים, ו-29 שאלות ותשובות על מה שחוזר בכל שנה.
מעיקר הדין די בנר אחד בכל לילה לכל בית, וכל השאר הוא הידור. וההידור הגדול ביותר הוא בשמן: שמן זית זך ומשובח בחנוכייה פשוטה מהודר יותר משמן גרוע בחנוכייה של זהב.
יש הבדלים בין העדות בכמה מההלכות כאן, וכל אחד ינהג כמנהגו ולפי הוראת רבו.
עיקר המצווה וההידור · השמן, הפתילות והחנוכייה · סידור הנרות · זמן ההדלקה · מה אסור לפני ההדלקה · מקום ההדלקה ופרסום הנס · נר איש וביתו - אורח, מתארח ומסיבות · בית הכנסת · הברכות וסדר ההדלקה · בזמן שהנרות דולקים · ערב שבת חנוכה · מוצאי שבת חנוכה · תפילות, הלל וקריאת התורה · מנהגי החג
מעיקר הדין מדליקים נר אחד בכל לילה. אפשר לטבול פתילה בשמן ולהדליק, ובזה מתקיים עיקר המצווה. כל השאר הוא הידור: חנוכייה נאה, שמן זית, תוספת נר בכל לילה. חנוכה הוא החג היחיד שבו אפשר להדר במספר החפצים של המצווה.
הספרדים מדליקים חנוכייה אחת לכל בני הבית ומוסיפים נר בכל יום. אצל האשכנזים כל אחד מבני הבית מדליק חנוכייה משלו.
הנר הראשון שמדליקים בכל לילה הוא עיקר המצווה, ושאר הנרות הם להידור.
כל סוגי השמנים כשרים, אפילו נפט, אך אינם מהודרים. אסור להדליק בשמן מאוס, ולא בשמן ערלה או טבל.
ההידור הגדול ביותר הוא בשמן: שמן זית זך ומשובח, שמן כתית עם חמיצות נמוכה ככל האפשר, ולא שמן שאינו ראוי לאכילה. ככל שיש יותר שמן בכוסית, ההידור גדל. שמן מהודר בחנוכייה פשוטה הוא הידור גדול יותר משמן גרוע בחנוכייה של זהב, כי עיקר פרסום הנס הוא הדלקת השמן.
הדרגה השנייה של ההידור היא החנוכייה עצמה, שהיא הכשר מצווה. סדר ההידור בחומרים, מהמהודר ומטה: זהב טהור (לא מצופה), כסף טהור, נחושת, ברזל, בדיל, עופרת, זכוכית, עץ, עצם, חרס, קליפות. סוג החומר חשוב יותר מהיופי ומהמחיר: חנוכייה פשוטה מברזל מהודרת יותר מחנוכייה יקרה מזכוכית.
כוסיות: כוסית שעומדת בפני עצמה על השולחן נחשבת לכלי בפני עצמו, ואם היא מזכוכית - כאילו הדליקו בחנוכייה מזכוכית. כוסית שעומדת יציבה רק בתוך החנוכייה נחשבת חלק מהחנוכייה ובטלה אליה.
טוב לשים קודם את הפתילות ואחר כך למלא שמן, כמו במנורת המקדש. אפשר לשים מעט מים בכוסיות. אין חובה לטבול כוסיות זכוכית של הנרות, כי אין אוכלים בהן, והמחמיר לטבול תבוא עליו ברכה.
הנרות עומדים בשורה ישרה ובגובה שווה, ויש רווח בין נר לנר כדי שלא ייראו כמדורה. השמש עומד מעל שאר הנרות או בצד, כדי שיהיה ניכר שאינו מנרות המצווה. טוב להכין את החנוכייה מראש.
את הנרות מציבים מימין החנוכייה לשמאלה: ביום הראשון נר אחד, בשני שניים, ועד שמונה נרות בשמיני. סדר ההדלקה הפוך: מדליקים משמאל לימין, כלומר מתחילים בנר שנוסף באותו לילה.
הנרות צריכים לדלוק לפחות כחצי שעה אחרי צאת הכוכבים.
הזמן המובחר הוא מיד בצאת הכוכבים. בזמן צאת הכוכבים יש דעות שונות, ולכן יש להסתכל בלוח. יש המדליקים בשקיעה, כשיטת הרמב"ם, ויש המדליקים בצאת הכוכבים, כדעת הטור והשולחן ערוך.
חמש דרגות עדיפות לזמן ההדלקה:
מי שלא הדליק עד הבוקר, ידליק ביום בלי ברכה.
עדיף להדליק בזמן גם אם יצטרך להתפלל ערבית ביחיד. ומנגד, אין לבטל שיעור תורה קבוע כדי להדליק מיד בשקיעה: מקיימים את השיעור ואחריו מדליקים.
אסור לאכול סעודת קבע מחצי שעה לפני הדלקת הנרות, אבל פירות וכדומה מותרים. אין להתחיל במלאכה, ואין ללמוד תורה בעיון משהגיע הזמן. גם לא לשחק במחשב או בטלפון, ולא לישון.
המטרה העליונה היא פרסום הנס, גם לעוברים ברחוב וגם לבני הבית. העדיפות היא לפרסום ברחוב, ובתנאי שגם בני הבית רואים את הנרות. מי שמניח את החנוכייה בחוץ במקום שאינו ניכר כפתח ביתו, עדיף שידליק בתוך הבית.
לכתחילה, אם יש לבית פתח לרשות הרבים, מניחים את החנוכייה שם. אם אין, מניחים על חלון או על שולחן מול חלון, וזה מנהג רוב הספרדים. אם אין פתח או חלון לרשות הרבים, מניחים את החנוכייה בצד שמאל של הדלת, מול המזוזה, כדי להיות מוקפים במצוות.
מדליקים בחדר שחלונו פונה לכמה שיותר אנשים, גם אם זה חדר שינה ולא הסלון.
מדליקים במקום המצווה עצמו. לא מדליקים במטבח ומעבירים לחלון. בעל בית חולה שאינו יכול לקום, לא יביאו לו את החנוכייה למיטה, אלא ימנה שליח שידליק במקום הנכון, והשליח יברך.
מצוות חנוכה היא "נר איש וביתו". יש עניין חשוב להדליק דווקא בבית, ומקום המגורים קובע.
מדליקים רק בבית שלך, או במקום שבו ישנים בלילה, שהוא ביתך הזמני: דירה שכורה, או אירוח שכולל שינה. מי שמגיע לארוחה או למסיבה וחוזר לישון בביתו, אינו יוצא בהדלקה שם, גם אם בעל הבית נותן לו את השמן במתנה.
אכסנאי שישן אצל המארח ואין מדליקים עליו בביתו, נותן פרוטה לבעל הבית כדי להשתתף בשמן, או שבעל הבית מקנה לו חלק בשמן במתנה. טוב שיגביה את השמן לשם הקניין, ואין בזה חובה. כשהמתארח יוצא בברכת המארח, כל בני ביתו יוצאים עמו.
בן נשוי שמתארח אצל אביו, או חתן וכלה: לספרדים אינם צריכים להשתתף בפרוטה, ולאשכנזים צריכים.
עצה למי שמוזמן: להדליק בבית בזמן ההדלקה ואחר כך לצאת, ולקבוע את הארוחה מאוחר יותר. את החנוכייה מניחים בחלון כדי שיהיה מי שרואה את פרסום הנס, או נותנים מספיק שמן כדי שהנרות עדיין ידלקו כשחוזרים הביתה.
בשבת חתן, כשהמארח סידר חדרים לכל משפחה, הוא בעל הבית, והוא יכול להדליק ולהוציא את כולם.
מסיבות חנוכה באולמות, בקהל רב ועם דברי תורה: מדליקים שם נרות משום פרסום הנס. בברכה יש מחלוקת. יש נוהגים להדליק בברכה, כפסק הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ויש נוהגים להדליק בלי ברכה, כפסק הגרש"ז אויערבך זצ"ל שאין לברך על הדלקה כזו מחוץ לבית הכנסת, וכל אחד ינהג כמנהגו ולפי הוראת רבו. הראשון לציון הרב יצחק יוסף הוסיף שנכון להתפלל שם ערבית מיד אחרי ההדלקה.
נוהגים להדליק בבית הכנסת עם כל הברכות. רצוי לכבד כהן (כמו במקדש) או את הרב. להדלקה בבית הכנסת צריך עשרה, ונשים וקטן שהגיע לחינוך מצטרפים לכך. כדי לברך צריך שלפחות שישה מהם עדיין לא שמעו את הברכות.
אין יוצאים ידי חובה בהדלקה שבבית הכנסת. מי שהדליק שם חוזר ומדליק בביתו ומברך את כל הברכות כדי להוציא את בני ביתו. מי שגר לבד ובירך בבית הכנסת בלילה הראשון את שלוש הברכות: לספרדים מברך בביתו רק "להדליק נר חנוכה"; האשכנזים וחלק מהספרדים מברכים גם "שעשה ניסים".
מדליקים בעמידה, כמו במקדש, וביד ימין. איטר מדליק ביד שמאל. טוב להיות לבוש בכבוד כמו לתפילה, ליטול ידיים בלי ברכה, ויש האומרים נוסח "לשם יחוד" לפני ההדלקה.
בכל לילה מברכים "להדליק נר חנוכה" ו"שעשה ניסים". בלילה הראשון מוסיפים "שהחיינו". מי שקנה חנוכייה מפוארת יכוון בשהחיינו של הלילה הראשון גם עליה, ולא יברך שהחיינו על חנוכייה חדשה בלילה אחר באמצע הברכות, כי זה הפסק.
אומרים את כל הברכות, ומאותו רגע אין מדברים ואין שרים עד שמדליקים את הנר הראשון, כדי שלא יהיה הפסק. אחר כך שרים "הנרות הללו", "מעוז צור" ושאר השירים לפי המנהג. יש האומרים "הנרות הללו" רק אחרי שכל הנרות דולקים.
מחזיקים את האש על הפתילה עד שהיא נדלקת היטב והשלהבת עולה מעצמה, ולא נגיעה קלה וממשיכים. כך גם בנרות שבת.
לספרדים מותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה הסמוך לו, כי כולם נרות מצווה, ולאשכנזים אסור. לכולם: אסור להדליק את השמש מנר חנוכה.
אחרי ההדלקה מנהג טוב לומר תהילים: "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" (תהילים ל), "למנצח בנגינות" (תהילים סז), ושבע פעמים "ויהי נועם" ו"יושב בסתר עליון" (סוף מזמור צ ומזמור צא), שהוא המזמור שאמרו המכבים בזמן הקרבות.
אסור ליהנות מאור הנרות, ולכן מדליקים שמש שבו אפשר להשתמש. ומובא טעם בשם בני יששכר: "כי נר מצווה ותורה אור", הנר הוא גם מצווה וגם רומז לאור התורה, ו"מצוות לאו ליהנות ניתנו".
נשים אינן עושות מלאכה בחצי השעה הראשונה שהנרות דולקים, בגלל חלקן המיוחד בנס. וזה כשהאישה נמצאת ליד הנרות; אם היא בעבודה או במקום אחר, היא יכולה לעבוד.
רצוי לא להחליף לתינוקות ליד הנרות הדולקים, וכך גם ליד נרות שבת.
בשעת ההדלקה צריך שיהיה בנר שמן כשיעור חצי שעה. מי שהדליק כך כדין, והנרות כבו תוך חצי שעה, מרוח או מילד שהפיל את החנוכייה, אינו חייב להדליק שוב, כי ההדלקה עושה מצווה. אם ידליק שוב בלי ברכה, תבוא עליו ברכה. אחרי חצי שעה מותר לכבות אם רוצים.
לא מכבים נרות, ולא את השמש, בנשיפה. מכבים בנענוע הנר, באצבעות רטובות, או בהפיכת הנר לצלוחית עם מעט מים.
רצוי להתפלל מנחה מוקדמת במניין לפני ההדלקה. קודם מדליקים נרות חנוכה ואחר כך נרות שבת.
אחרי שהנרות כבו אסור בשבת להזיז את החנוכייה ממקומה, ותנאי מראש אינו מועיל בחנוכייה (בשונה מנר שבת). לכן מניחים אותה מראש במקום שלא יצטרכו להזיז. יש בזה מחלוקת, וכאן הובאה ההלכה לחומרה.
בבית הכנסת מדליקים נרות חנוכה לפני ההבדלה, לפרסום הנס. מי שלא אמר "אתה חוננתנו" בערבית, יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" לפני ההדלקה.
בבית: מנהג הספרדים - קודם הבדלה ואחר כך נרות חנוכה, ויש הנוהגים הפוך, כמו התימנים. אצל האשכנזים יש המקדימים נר חנוכה ויש המקדימים הבדלה, וכל אחד ינהג כמנהגו.
אסור לברך "בורא מאורי האש" על נר חנוכה. מי שאין לו נר להבדלה, יכול לברך על הנר שמיועד לחנוכה, לכבות אותו, ורק אחר כך להדליק אותו לחנוכה.
בכל שמונת הימים אומרים "על הניסים" בתפילת העמידה ובברכת המזון. בשחרית גומרים את ההלל בברכה בכל יום, כי כל יום הוא נס בפני עצמו. קוראים בתורה בפרשת הנשיאים, בכל יום נשיא אחר.
ימי חנוכה הם ימי שמחה, ואין בהם הספד ותענית.
נוהגים לשחק בסביבון ולאכול מאכלים מטוגנים בשמן, לביבות וסופגניות, לזכר נס פך השמן.
ברכת סופגניות שטוגנו בשמן עמוק: "בורא מיני מזונות", גם למי שאוכל 216 גרם ומעלה, על פי פסקי הרב עובדיה יוסף, ויש החולקים. סופגניות אפויות בתנור ברכתן "המוציא", נוטלים ידיים בברכה ומברכים ברכת המזון.
סופגניות חלביות: כדאי לסמן אותן, למשל בדגלון על קיסם, כי רבים רגילים שסופגניות הן פרווה.
מרבים בצדקה, ונוהגים לתת לילדים "דמי חנוכה" כדי להרגילם לתת צדקה. יש עניין גדול להשתתף בברית מילה בימי חנוכה, כי זו אחת המצוות שהיוונים גזרו עליה.
יום לפני חנוכה, בכ"ד בכסלו, טוב לקרוא בספר חגי פרק ב, פסוקים י עד כג, מ"בעשרים וארבעה לתשיעי" ועד סוף הספר.
עני שאין לו אלא מן הצדקה, מוכר את כסותו כדי לקנות לפחות נר אחד לכל לילה. אבל אם יש לו כסף רק לנר שבת או לנר חנוכה, נר שבת קודם, כי שלום בית חשוב יותר.
נר אחד בכל לילה לכל בית. אפשר אפילו פתילה טבולה בשמן. כל השאר, החנוכייה, הוספת נר בכל לילה ושמן הזית, הוא הידור.
בשמן. שמן זית זך ומשובח בחנוכייה פשוטה מהודר יותר משמן גרוע בחנוכייה של זהב, כי עיקר פרסום הנס הוא הדלקת השמן.
כן. כל השמנים וכל סוגי הנרות כשרים, והמצווה מן המובחר היא שמן זית ופתילות. אסור שמן מאוס, ערלה או טבל.
סוג החומר חשוב יותר מהיופי: זהב, כסף, נחושת, ברזל, בדיל, עופרת, ורק אחריהם זכוכית, עץ, עצם וחרס. חנוכייה פשוטה מברזל מהודרת יותר מחנוכייה יקרה מזכוכית.
אין חובה, כי לא אוכלים בהן. המחמיר לטבול תבוא עליו ברכה.
לכתחילה בצאת הכוכבים, ויש המדליקים בשקיעה. יש לבדוק בלוח. אם לא הספיקו, אפשר להדליק במשך כל הלילה. עד "שתכלה רגל מן השוק" מדליקים בברכה. אחר כך, כל עוד בני הבית ערים, פרסום הנס הוא רק לבני הבית, ולכן צריך שלפחות שניים מבני הבית יראו את הנרות כדי להדליק בברכה; מי שמדליק לבד ואין מי שיראה, ידליק בלי ברכה. ואחרי שבני הבית ישנים, עד עלות השחר, מדליקים בלי ברכה. בשני המקרים האחרונים, הרוצה לברך יש לו על מי לסמוך.
אפשר להקדים ולהדליק מפלג המנחה, שעה ורבע זמניות לפני צאת הכוכבים, ובתנאי שיש מספיק שמן כדי שהנרות ידלקו ויראו אותם גם אחרי צאת הכוכבים.
מי שלא הדליק עד הבוקר, ידליק ביום בלי ברכה.
מחצי שעה לפני ההדלקה אסור לאכול סעודת קבע. פירות וכדומה מותרים. גם לא מתחילים במלאכה, בלימוד בעיון, במשחק במחשב או בטלפון, ולא הולכים לישון.
בפתח הפונה לרשות הרבים, ובתנאי שגם בני הבית רואים. אם אין, בחלון או על שולחן מול חלון. אם אין פתח או חלון לרחוב, בצד שמאל של הדלת מול המזוזה.
לא. מדליקים במקום שבו החנוכייה עומדת.
בבית, כי מקום ההדלקה נקבע לפי מקום השינה. העצה היא להדליק בבית בזמן ההדלקה ואחר כך לצאת, ולקבוע את הארוחה מאוחר יותר. את החנוכייה מניחים בחלון, או נותנים מספיק שמן כדי שהנרות ידלקו כשחוזרים.
נותן לבעל הבית פרוטה כדי להשתתף בשמן, או שבעל הבית מקנה לו חלק בשמן במתנה, ויוצא בהדלקתו.
לא. מי שהדליק בבית הכנסת חוזר ומדליק בביתו ומברך כדי להוציא את בני ביתו.
"להדליק נר חנוכה" ו"שעשה ניסים" בכל לילה, ובלילה הראשון גם "שהחיינו".
מציבים את הנרות מימין לשמאל, ומדליקים משמאל לימין, כלומר מתחילים בנר שנוסף באותו לילה.
אחרי שהנר הראשון נדלק, כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה להדלקה. יש האומרים "הנרות הללו" רק אחרי כל הנרות.
לספרדים מותר מנר צמוד, כי כולם נרות מצווה. לאשכנזים אסור. לכולם אסור להדליק את השמש מנר חנוכה.
כי אסור ליהנות מאור נרות חנוכה ולהשתמש בהם, ובשמש מותר להשתמש. לכן הוא עומד גבוה או בצד, שיהיה ניכר שאינו מנרות המצווה.
מי שהדליק כדין, ובשעת ההדלקה היה בנר שמן כשיעור חצי שעה, אינו חייב להדליק שוב, כי ההדלקה עושה מצווה. מי שמדליק שוב בלי ברכה, תבוא עליו ברכה.
לפחות כחצי שעה אחרי צאת הכוכבים. אחרי חצי שעה מותר לכבות. לא מכבים בנשיפה אלא בנענוע הנר, באצבעות רטובות או בהפיכה לצלוחית עם מעט מים.
נהגו שנשים לא עושות מלאכה בחצי השעה הראשונה, בגלל חלקן בנס. זה כשהאישה ליד הנרות; אם היא בעבודה או במקום אחר, מותר.
קודם נרות חנוכה ואחר כך נרות שבת.
אסור, ותנאי מראש אינו מועיל. לכן מניחים אותה מראש במקום שלא יצטרכו להזיז. יש בזה מחלוקת, וכאן הובאה ההלכה לחומרה.
בבית הכנסת נרות חנוכה קודם. בבית: מנהג הספרדים הבדלה קודם, ויש הנוהגים הפוך כמו התימנים; אצל האשכנזים יש כך ויש כך. כל אחד ינהג כמנהגו.
סופגנייה מטוגנת בשמן עמוק: "בורא מיני מזונות" לפי פסקי הרב עובדיה יוסף, ויש החולקים. סופגנייה אפויה: "המוציא" וברכת המזון.
כן, בכל שמונת הימים, בתפילת העמידה ובברכת המזון.
נר שבת קודם, משום שלום בית. ובכל זאת, מי שאין לו אלא מן הצדקה, מוכר את כסותו כדי לקנות לפחות נר אחד לכל לילה.
טוב לקרוא בספר חגי פרק ב, פסוקים י עד כג, מ"בעשרים וארבעה לתשיעי" ועד סוף הספר.